נחת השולחן
וזה בחי' דיני הגעלה. והכלל כי כתשמישו כך הכשרו, כי אפילו מי שנכשל כבר ח"ו בעצת יצרו הרע ח"ו ופגם בבחי' המלכות וכן בבחי' השכל הנ"ל אעפ"כ גם לו יש תקנה כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה אך צריך ליזהר שתהא התשובה כפי החטא והפגם:
וע"כ כלי שנשתמש בצונן ורק לפי שעה כי לא עמד בו החמץ מעת לעת ע"כ מדיחו בצונן ודיו, וכמו כן לענינינו מאחר שעיקר הפגם הוא על ידי כח האש דסטרא אחרא כנ"ל ע"כ אם לא נשתמש רק בצונן היינו שלא היה הפגם בחשק וחמימות היצר ח"ו רק בבחי' שגיאות מי יבין ובבחי' והאלהים אנה לידו שנזדמן לו איזה פגם בשוגג ובלי מתכוין ושום חשק דסט"א כלל וגם לא שהה מעת לעת רק הוא ממארי דחושבנא ובקרוב התבונן וראה שנזדמן לו איזה פגם שלא במתכוין ושב והתחרט ע"ז מאד אזי די לו ג"כ בשטיפת צונן, היינו לרחוץ ולטהר עצמו ולבבו מבחוץ ומבפנים במים טהורים של תורה ותשובה ולקבל על עצמו ליזהר בנפשו ביותר מכאן ואילך ודי לו, וכן יש לומר ע"ד שארז"ל (יומא דף פ"ו) עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו וזה ג"כ בחי' נשתמש בצונן שהיה לו צנינות וקרירות בענין עשיית המצוה אבל התבונן מיד ושב מוחלין לו.
אבל אם נשתמש בו ברותחין, היינו שהיו הפגמים ע"י רתיחות היצה"ר אזי אם נשתמש ע"י האור בעצמו בלי מים אזי צריך ליבון באש דייקא, היינו אם נתפתה ליצרו לעשות איזה עוון במזיד ח"ו אזי חוץ מפגם העון בעצמו יש עוד פגם גדול ביותר שפרק ממנו עול מלכות שמים ונתן כח לבחי' המלכות דסט"א שהיא בחי' ע"ז ח"ו ע"כ צריך שתהיה תשובתו ג"כ בחמימות והתלהבות דקדושה כ"כ עד שתהי' בבחי' ליבון באש ממש היינו בבחינת מסירות נפש ממש או ע"י הצדיק והת"ח האמת שהוא בחי' אש והוא שורש המלכות כמבואר במאמר אנכי סי' ד'.
והנה טבע האש אינו להפליט הבליעה מהכלי רק שורפו בתוכו ונעשה לעפר, וע"כ מחמת שנשרש כח הסט"א בלבו על ידי כח האש בעצמו על כן צריך ליבון באש ובזה מתקן מה שפגם בבחי' האש והעפר דקדושה שהם כנגד בחי' השכל ובחי' מלכות הנ"ל, אבל מה שנשתמש ברותחין שנתערב בהם כח האש והמים שזה בחי' מה שלפעמים היצה"ר מתלבש עצמו במצות ובאמת ידע אינש בנפשיה כי הוא בעצמו החייב בדבר כי אלו היה משים אל לבו להתבונן היטב בדבר לאמתו לשם שמים בלבד לא היה יכול היצה"ר להטעותו ולסמות עיניו כ"כ עד שיהפוך לו עבירה למצוה ח"ו רק מסתמא היה לו איזה נגיעה בדבר לגרמיה ולהנאתו ג"כ, ועוד יש בחי' רבות כאלה שמעורב בהם חמימות היצר וגם איזה כונה ומחשבה לטובה ג"כ ואעפ"כ הוא פגם ועון ובא רק מצד היצה"ר והסט"א, אלא שזה בחי' החמץ הבלוע בכלי על ידי שנשתמש ברותחין ע"כ צריך הגעלה ברותחין, היינו שיעסוק בתורה שכלולה ג"כ מאש ומים כידוע ויעסקו בה בכח וחמימות דקדושה ועי"ז יפליט מקרבו כח הרע של הסט"א והיצה"ר שנשאר בו ויזכה להתגבר עליו וליתן כח למלכות דקדושה כנ"ל, ולתקן הפגמים בעצמם מבואר כבר בספרי קדושים התיקון לכל פגם ועון ר"ל.
ובזה יש ג"כ חילוקי דינים בענין אם נבלע ברותחין שעומדין אצל האור או שכבר הוסר מהאש, וכן בין כלי ראשון לכלי שני וכן בדין עירוי מכלי ראשון, וכן בענין אם הולכין אחר רוב תשמישו, וכן אם נבלע בצונן על ידי כבוש מעת לעת או דבר חריף, ודיני כלי חרס וכיוצא, וכן בדיני הגעלה קודם זמן איסור חמץ או לאחר זמן איסורו והכל סובב והולך על דרך זה כמובא בספרי קודש וכמובן גם בזוה"ק, וע"כ אפילו במקום שצריך רק ליבון קל בעינן עכ"פ שיהיה הקש נשרף עליו מבחוץ היינו להמשיך בחי' והיה בית יעקב אש וכו' ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום וכו':