נחת השולחן
גלות מצרים נשתלשל מחטא אדם הראשון שפגם בבחי' התיקונים הנ"ל ע"י אכילת עה"ד וכו'. כידוע ואח"כ נסתבב הדבר ע"י שאמר אברהם אבינו במה אדע כי אירשנה ובזה פגם בבחי' ירושת א"י שהיא כלולה מכל התיקונים הנ"ל ואז נאמר לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו'.
ואח"כ פגמו השבטים במה שמכרו את יוסף למצרים, וע"י כל זה קבלה המלכות דסט"א כח ביותר לשעבד את ישראל, רק אח"כ נתהפך הכל לטובה בבחי' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כי דייקא ע"י שנמכר יוסף למצרים הכניע ושיבר שם כח הסט"א ביותר ע"י שעמד שם בניסיונו וקשר א"ע על השכל דק' בבחי' דמותו של אביו יעקב ראה וכו' כמבואר במ"א ושיבר שם כח היצה"ר והסט"א עד שזכה שפרעה בעצמו שם אותו למושל בכל ארץ מצרים ועי"ז היה קיום אח"כ לישראל בגלות מצרים כשארז"ל רק אעפ"כ לע"ע עי"ז נסתבב שירדו יעקב ובניו דייקא שהם היו יחידי הדור שזכו לקבל עליהם עול מלכות שמים שלימה ולקשר עצמם אל השכל דקדושה בשלימות שרק בשביל זה היתה כל הבריאה בגין דישתמודעין ליה כנ"ל, וע"כ באמת כשירדו למצרים ירדה גם השכינה עמהם כמו שארז"ל וכמו שהבטיח לו השי"ת אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וכו', וזה שסיפרה התורה הק' ואלה שמות וכו' וימת יוסף וכל אחיו וכו' ובני ישראל פרו וישרצו וכו' ותמלא הארץ אותם ובזה נתגדל ונתרחב שם דייקא כח המלכות דקדושה בבחי' ברוב עם הדרת מלך ואז נתעורר זה לעומת זה בחי' המלכות דסט"א לחשוב מחשבות ע"ז, וזה ויקם מלך חדש וכו' ויאמר אל עמו וכו' הבה נתחכמה וכו', נתחכמה דייקא להגביר בחי' החכמה והשכל דסט"א נגד השכל דקדושה שהוא בחי' משה וזה לו ודרז"ל למושיען של ישראל וכו', וזה וישימו עליו שרי מסים וכו' שהגבירו עליהם שיעבוד המלכות דסט"א וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ מחמת שהיו מקושרים מאד בפנימיות לבבם אל הקדושה ע"כ כל מה שהתגבר עליהם המלכות דסט"א בשיעבוד הגשמי כמו כן התגבר כח המלכות דקדושה ברוחניות להרבות זרעם, ולעומת זה התגבר עליהם שיעבוד מלכות דסט"א בכל פעם ביותר.
וזה ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך ודרז"ל בתחלה בפה רך וכו' כדרך הסט"א והיצר הרע שבתחילה מסית את האדם ומפתהו בחלקלקות לשונו כאלו מתכוין לטובתו ולפעמים מטעהו על ידי שמתלבש עצמו במצות ואח"כ הוא מושל עליו ועובד עמו בפרך ובקושי ונדמה להאדם שכבר הוא מוכרח לילך אחריו כשה לטבח יובל ר"ל ואח"כ גזר להמית את הזכרים שהם כנגד בחי' השכל דקדושה ולהחיות את הנקבות שהם מבחי' מלכות דקדושה בכדי לטמאות אותם ח"ו עי"ז יהיה להם יניקה ביותר מבחי' המלכות דקדושה.
אבל ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים ובתוך תוקף המרירות נולד משה רבינו ע"ה ותרא אותו כי טוב הוא ודרז"ל שנתמלא הבית כולו אורה כי פני משה כפני חמה והוא האיר עיני ישראל להסתכל רק בהשכל של כל דבר שזה עיקר האור כנ"ל, ותצפנהו וכו' ותקח לו תיבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת וכו' ומבואר בזוה"ק תרין גוונין דאינון חיור ואוכם וכו', רומז לשני הבחינות הנ"ל כידוע, ואז ותרד בת פרעה לרחוץ וכו' והצילה את משה וכו' עד ומשה היה רועה וכו' וירא מלאך ה' אליו בלבת אש רומז לבחי' מלכות וזה מתוך הסנה כי כביכול בחי' מלכות היה בגלות ותמה משה על זה מאד מדוע לא יבער הסנה כי הלא אש אוכלה הוא ואז ויקרא אליו אלהים וכו' ויאמר אל תקרב הלום אין הלום אלא מלכות כי אסור לכנוס בקשיות כאלו כי זה סוד הבחירה שהיא תכלית כונת הבריאה ובעוה"ז א"א להשיג זאת כי אז תתבטל הבחירה וכמבואר מענין זה במקום אחר, ואז גילה לו כי כבר הגיע זמן הגאולה ומשה מיאן קצת בשליחותו כי ידע כי אין זה עדיין גאולה שלימה ועדיין תתגבר המלכות דסט"א כמה פעמים, כי לבעל בחירה קשה לעזור ולהועיל ובכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר ומתחדש עליו, וע"כ התפלא ג"כ באיזה זכות יגאלו, כי אע"פ שהשי"ת בעצמו אמר לו ששמע צעקתם וריחם עליהם בזכות אבות, אעפ"כ התפלא ע"ז כי ידע גם ההיפך כי גדול כח הבחירה כמו שבאמת היה אח"כ מה שהיה, ובאמת השי"ת בעצמו בודאי ראה וידע את כל זה כמ"ש ראה ראיתי ודרז"ל שתי ראיות ואעפ"כ עלה ברצונו ית' לגאלם כי מאחר שיגאלו ויקבלו את התורה ובכח התורה הקדושה סוף כל סוף תתגבר המלכות דקדושה על הסט"א ויתתקן הכל.
וזה שהודיע לו השי"ת אז בהוציאך וכו' תעבדון את האלהים על ההר הזה ופירש"י שתקבלו התורה עליו והוא הזכות העומדת לישראל כי עי"ז יהיה הכל על נכון כנ"ל, ואז ויאמר משה וכו' הנה אנכי בא וכו' ואמרת אליהם אלהי אבותיכם שלחני אליכם שזה בחי' אמונה בחי' מלכות שהיא נחלת אבות ואמרו לי מה שמו ומבואר בזוה"ק על פסוק אחר מה שמו דא חכמה היינו שירצו להשיג תיכף אור השכל והחכמה בעצמו, מה אומר אליהם ויאמר וכו' אהיה אשר אהיה, היינו שהודיע להם כי עצם השכל בעצמו א"א להשיג כי תכלית הידיעה אשר לא נדע וע"כ העיקר להחזיק עצמו תמיד באמת בבחי' מלכות דקדושה שהיא בחי' אמונה ועי"ז יזכה שיאיר לו איזה התנוצצות השכל ויזכה להשיג ביותר בחי' התכלית הנ"ל אשר לא נדע ויקבל על עצמו עוד בחי' עול מלכות שמיים שלימה באמונה זכה ובהירה ביותר ואז יזכה להשיג בחי' שכל עליון כמבואר במ"א.
וזה בחי' אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם, היינו שיודיע להם שתכלית ההשגה הקדושה הוא רק בבחי' אהיה דא אנא זמין למיהוי שיצפה בכ"פ להשיג השגה יתירה ביותר בכדי שיהיה לו שכל גבוה ועליון ביותר ואז יצפה שישיג עוד שכל עליון ביותר, וזה בעצמו בחי' היצה"ט בחי' המלכות דקדושה שנקרא מסכן וחכם כנ"ל, היינו כי בכל פעם רואה ומתבונן על עניותו, כי זה השכל שהשיג כבר אינו נחשב אצלו להשגה כלל כי הוא כבר במדריגה שאין זו השגה כלל רק עומד ומצפה שיקבל הארת החכמה עליונה ביותר ובאמת זהו עיקר שלימות החכמה וההשגה בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע וכנ"ל, וזהו ויאמר עוד ה' אל משה כה תאמר וכו' וסיים זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר, היינו השם הוי"ה ושם אדנ"י שהם שורש שני הבחינות הנ"ל.
וזה בחי' מה שאמר השי"ת למשה ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים וכו', היינו שתכנע המלכות דסט"א מלכות מצרים ותעלה המלכות דקדושה בחי' נו"ן ותתחבר עם החי"ת ויהיה עי"ז חן לישראל גם בעיני מצרים.
וזהו שאמר השי"ת למשה ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל וכו' הנה אנכי הורג את בנך בכרך, כי הודיע לו תיכף מעלת קדושת ישראל שהם בחי' בכורים על שהם מקשרים עצמם אל השכל דקדושה שהוא בחי' ראשית בחי' בכורה וכן בחי' המלכות דקדושה נקראת בכורה כמ"ש אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ, ואח"כ כשבאו אל פרעה ואמרו לו וכו' התגרה בו כח הסט"א ביותר ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו וכו' תכבד העבודה על האנשים וכו'. וזה כי ידבר אליכם פרעה וכו' וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה וכו' ויהי לתנין, ובזה הראה לו כי עיקר כח מלכות פרעה שנקרא התנין הגדול וכו' הוא ג"כ רק ברצון והשגחת השי"ת בחי' מלכות שמים שהיא עיקר בחי' המלכות באמת שהיא בחי' מטה עוז שבט מושלים. ויקרא גם פרעה לחכמים וכו', כי רצה להתגבר כנגד התגלות הזאת ע"י החכמה דסט"א, ויבלע מטה אהרן את מטותם ובזה ראו בחוש שכח המלכות דקדושה גדול מאד ויכול לבלוע אותם כולם רק שהכל מתנהג ברצונו ית'.
ואעפ"כ ויחזק לב פרעה וכו' ויאמר ה' אל משה וכו' ואז היתה מכת דם שנהפכו כל המים אשר ביאור שזה היה עיקר כחם וממשלתם וכמובא גם בזוה"ק ונהפכו כולם לדם שזה סימן חורבן ומיתה, גם המים רמז לבחי' הדעת והשכל בחי' כמים לים מכסים ובזה הכניע לבחי' הדעת והשכל בחי' כמים לים מכסים ובזה הכניע בחי' הדעת והשכל של הסט"א. והדגה אשר ביאור, שהיא בחי' המלכות דסט"א, מתה וכו' ויעשו כן גם חרטומי מצרים, כי התגברו אעפ"כ בחכמתם הרעה ובכישופיהם ויחזק לב פרעה וכו' כאשר דיבר ה', כי כל זה היה ברצון הבורא ית':
ואח"כ הכה אותם השי"ת בצפרדעים שיצאו מן המים וציערו אותם וגם עשו היפך טבעם כי דרכם להיות במים והם באו בתנוריהם באש ובזה הראה להם כי הכל רק ברשותו ומלכותו ית': והיאור בעצמו שהוא עיקר כחם בתחלה הוכה הוא עצמו ונהפך לדם ואח"כ יצא ממנו בעצמו פורעניות להם.
ואח"כ היתה מכת כנים כמ"ש ויך את עפר הארץ עפר רומז לבחי' מלכות כידוע ועפר מצרים רומז למלכות דסט"א והוכתה בכנים. ובמכה זו נכנעו בחי' החכמה שלהם וגם בחי' מלכות שלהם שזה בחי' ותהי הכנם באדם ובבהמה שהם בחי' חכמה ומלכות כידוע ואז ויעשו כן החרטומים בלטיהם וכו' ולא יכלו וכו' ואז הודו החרטומים ואמרו אצבע אלהים היא: ואח"כ היה מכת ערוב שהם חיות רעות וחיה היא בחי' חכמה ויש חיה שהיא בחי' מלכות כידוע ועיקר ההיזק שלהם היה כפי המובן ביותר בבני אדם כמ"ש בך ובעבדיך ובעמך וכו' ובני אדם הם בעלי שכל והיו ניזוקים ע"י חיות רעות שהם בחי' חכמות רעות גם היצה"ר נקרא חיה רעה כמ"ש חיה רעה אכלתהו ודרז"ל על אשת פוטיפר.
וזה והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן וכו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, כי בתחלה במכות דם וצפרדע אמר לו בעבור תדע וכו' וכן למען תדע כי אין כה' אלהינו שזה בחי' הידיעה מאלהותו ית' שהוא עיקר בחי' הידיעה מאלהותו ית' שהוא עיקר בחי' השכל דקדושה בכלל ועכשיו ביאר לו בפרטיות ההבדל והפדות שיהיה בין מצרים ובין ישראל מחמת שהם מקושרים בבחי' השכל דקדושה בפרטיות וע"כ אמר לו למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, כי בכל דברים הארציים יש ג"כ חיות אלהות ושכל דקדושה והשגחה פרטיות וזה תראה בחוש ממה שבכל ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערוב ובארץ גושן לא היה הערוב:
ואח"כ היתה מכת דבר רק בבהמות מצרים ולא בשל ישראל ובהמה הוא כנגד בחי' מלכות כידוע:
ואח"כ היתה מכת שחין באדם ובבהמה שהם כנגד שני הבחינות הנ"ל. וזהו שארז"ל שחין מצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים שזה ג"כ כנגד שני בחינות הנ"ל. כי טבע הלבנה היא לחות וטבע החמה יבשות כידוע וע"כ נאמר גם אז ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין:
ואח"כ היה מכת ברד והיתה רק בשדה שהוא בחי' חיצוניות בחי' מלכות רק שם היתה כוללת הכל אדם ובהמה ועשב בחי' מדבר חי צומח ששרשם אש רוח מים כידוע. והברד עצמו היה כלול מאש ומים שהם כנגד שני בחי' הנ"ל ונתייחדו ביחד והאש ירדה למטה לארץ היפוך טבעה וכל זאת להפרע מן המצרים ולהודיע כי אין כה' אלהינו בכל הארץ כי היכולת הוא רק בידו והכל נעשה רק ברצונו והשגחתו ית':
ואח"כ היה מכת הארבה.
וארבה גימטריא ד' פעמים ב"ן ג"כ נגד בחי' מלכות והיתה כוללת בשדה ובבתים. כי המלכות כשעולה למקומה היא בבחי' בית כידוע ובאה ע"י הרוח ושלטה רק בדבר הצומח:
ואח"כ היה מכת חושך שהיא היפוך החכמה דקדושה שהיא עיקר האור וע"כ באמת ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. והנה בהתראת מכת הארבה הסכים פרעה שיצאו הגברים שהם בעלי דעה שלימה אבל לא הנשים והטף שהם בחי' הקטנים במדריגה וכאן הסכים גם על הטף אבל לא על הצאן והבקר שהם מבחי' מלכות לבד כי רצה לינק מבחינה זאת עכ"פ. ואח"כ ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד וכו' ואז נאמר ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים בבחי' חן הנ"ל:
ואח"כ היתה מכת בכורות נגד בחי' החכמה והמלכות שהם בחי' בכורה כנ"ל, כי החכמה היא בחי' ראשית ממעלה למטה ומלכות היא ראשית ממטה למעלה בחי' ראשית חכמה יראת ה' כידוע.
וע"כ היתה מכת בכורות מבכור אדם ועד בכור בהמה והיתה בליל ט"ו בניסן במילוי הלבנה ומובא בזוה"ק נהיר הוה האי ליליא כיומא דתקופת תמוז כי נמשך אז בחי' והיה אור הלבנה כאור החמה, וזה ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב (שהוא בחי' הסט"א והוא פיקח שבחיות כשארז"ל) לשונו למאיש ועד בהמה כי זכו לבחי' אדם ובהמה דקדושה ולא היה בהם שליטה לסטרא דמותא כלל.
ואז נצטוו על קידוש החדש כנ"ל, ועל לקיחת הקרבן פסח מבעשור ושחיטתו בי"ד בין הערבים, עיין זוה"ק בא דף מ"א אמור דף צ"ה ומכוון לענינינו, ועיין עוד שם פרשה בא דף ל"ח על דא כתיב מי לא יראך מלך וכו'. כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, מכוון ג"כ לענינינו, ועיין שם בדף מ' מענין השבתת שאור וחמץ ואכילת מצה וכן בדף קפ"ב ובחלק ג' דף רנ"א ובדף רפ"ב ע"ב וכן בתיקונים בכמה מקומות ומכוון לענינינו, וזה שמסיים בסוף פרשת ויהי בחצי הלילה וכו' וה' נתן את חן העם וכו' כי זה כלל הבנין להעלות החן דקדושה של ישראל כנ"ל:
וזה ג"כ בחי' דם פסח ודם מילה כמובן בזוה"ק ובכתבים, וזהו שארז"ל שהגאולה היתה בזכות יעקב ויוסף שנאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה כי הם זכו להמשיך התיקונים הנ"ל בשלימות כמבפ"נ:
ונחזור לענינינו. וע"כ אין יוצאין ידי חובת מצה אלא מחמשת המינין שהם חטה ושעורה וכו' כי הם מבחי' הקדושה כמבואר בזוהר ח"ב דף ק"כ שהם נמשלים לישראל, ובח"ג דף רמ"ד מבואר שאין ממונה עליהם אלא הקב"ה בעצמו וכן בזוהר חדש, וע"כ המצה שרומז לבחי' היצ"ט מלכות דקדושה צריך להיות מהם דייקא, גם שאר מנים אינם באים לידי חימוץ כי זה לעומת זה כי מחמת שיש בהם קדושה יתירה בשרשם ע"כ מתגברת הסט"א ביותר לינק מהם וכשארז"ל שהיצר הרע אינו מתגרה אלא בישראל וביותר בגדולי ישראל.
והמנהג ליקח לכתחילה חטים כי בם הקדושה נתגלה ביותר וע"כ הם בבחי' דעת ובבחי' כ"ב אותיות התורה וכ"ב אותיות שבמלכות פה כנ"ל, וגם כי בזה ממשיכין תיקון ביותר לאכילת עץ הדעת שארז"ל חטה היתה:
וע"כ צריכין לשמור החטים משעת קצירה ולפחות משעת טחינה, כי קמח רומז ביותר לבחי' מלכות כידוע וצריכה שמירה שלא יבואו עליה בחי' המים הזדונים של היצה"ר ויחמיצוה כי אית מיא ואית מיא כידוע, ועיקר השימור הוא למצת מצוה שרומזת לבחי' הנ"ל וצריכה שמירה יתירה, גם כי היא ממדת שמור, אכן ישראל קדושים ומשמרין כל המצות של פסח משעת טחינה עכ"פ ומכש"כ משעת לישה עד אחר האפיה:
וע"כ אין אדם יוצא חובתו בפסח בפת של סובין או מורסן שאינו קרוי לחם שהוא בחי' מלכות דקדושה: וע"כ אין לשין המצות אלא בצוננין ולא בפושרין שלא יתאחז בהם החמימות דסט"א ותחמיץ העיסה:
וע"כ אין לשין אלא במים שלנו, ויש בזה כמה שיטות כמבואר בשו"ע סי' תנ"ה והכל סובב על דרך זה כי חוששין שמא שלט בהם חמימות החמה שמהלכת ביום סמוך למעיינות בימי החורף ע"כ צריכין שיצטננו ע"י מידת לילה שהיא בחי' קרירות והעיקר מחצות הלילה עד עמוד השחר, וי"א שהטעם מחמת שבלילה החמה מהלכת תחת הקרקע ומחממתן לפיכך צריכין שיעמדו במחובר לקרקע כל היום שאז הקרקע שהיא ג"כ מבחי' מדה זו מצננתן, ועיין בשו"ע ותבין ביותר:
וע"כ אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה דהיינו עשירית האיפה שהיא בחי' מלכות לפי שא"א לעסוק בה בשעת הלישה היטב להצילה מידי חימוץ:
וע"כ נוהגין ללוש מצת מצוה בערב פסח אחר שש שעות, כי זה עיקר השלימות בבחי' סור מרע ועשה טוב לבער החמץ תחלה בזמנו וכשמגיע זמן איסור החמץ מן התורה שאז עיקר זמן חורבן והכנעת הסט"א אז עיקר הזמן לעסוק בבנין המלכות דקדושה שהיא בחי' מצת מצוה:
וע"כ אין לשין במקום השמש ולא סמוך לחום התנור בכדי שלא ישלוט בה החמימות דסט"א: וע"כ לא יניחו העיסה בלי עסק אפילו רגע אחת, כי צריך לידע שהשונא עומד ואורב עליו מכל צד ובכל רגע ועיקר שליטתו בעת שהאדם פנוי ובטל מעסק תורה או מצוה, וזה שאמרו כל זמן שמתעסקין בו אפילו כל היום אינו מחמיץ, כי על ידי העסק נותנין כח במלכות דקדושה שהיא בחי' העיסה שלא יוכל החימוץ לשלוט ולהתאחז בה, ואם הניחו בלא עסק שיעור מיל שהוא בחי' תחום שבת תחום וגבול הקדושה שהיא בחי' מלכות (עיין מאורי אור) הוי חמץ, וגם שיעור מיל הוי ח"י מינוטין ובזה נפגם בחי' החיות דקדושה והתגבר החמץ סיטרא דמותא ח"ו (ויש אומרים שמיל הוא שיעור שני חומשי שעה וכו' עיין שו"ע), ואחר שנתעסקו בבצק ונתחמם בידים אם יניחוהו בלא עסק מיד יחמיץ כי אז מתגבר הסט"א ביותר בכדי לקבל יניקה מהקדושה כידוע ע"כ צריכין ליזהר אז בשמירה יתירה ביותר:
וע"כ אין מתעסקין במצת מצוה ע"י עכו"ם שהוא מצד הסט"א ואפילו ע"י ישראל שהוא אינו בר דעת ואין לו חלק בשכל דקדושה כגון חרש שוטה וקטן אסור ג"כ. וע"כ גדולי ישראל היו מתעסקין בעצמן במצת מצוה בכל כחם כי כל מה שמתעסק בה בר דעת גדול ביותר ובכל כחו על ידי זה משפיע בה כח גדול ביותר וממקום גבוה ועליון ביותר, ועל כל פנים יהיו עומדין בעצמן בשעת עשייתן ומזרזין את העוסקין בהם כי על ידי שנעשה הכל בהשגחתו נמשך עליה גם כן הארה יתירה ביותר וגם כפשוטו כי כל מה שדעתם גדולה ביותר ממילא נזהרין בשמירת המצת מצוה בזהירות יתירה ביותר: