נחת השולחן
וע"כ מי פירות בלא מים מדינא אין מחמיצין כלל. שדייקא המים שרומזין לבחינות גבוהות כידוע והם בחי' מימי הדעת מימי החסד מימי התורה מימי התשובה והתפלה כ"ש שפכי כמים לבך וארז"ל מים קדמו לעולם ע"כ לעומת זה גם הסט"א שהם בחי' המים הזדונים (שבהם עיקר אחיזת עשו וישמעאל המלכיות דסט"א כמובן בזוה"ק בשלח ס"ד ע"ב) כרוכים אחריהם ומחמיצים את העיסה. מה שאין כן מי פירות אין מחמיצין. אבל אם יש בהם איזה מים אזי ממהרין להחמיץ. כי אז הסט"א כרוכה אחר המים ביותר מאחר שהם מעורבים עם מי פירות שיש בהם מתענוגות בני אדם.
גם אין יוצאין עם מצה כזו חובת מצה כי אין זה לחם עוני שהוא בחי' המלכות דקדושה בחי' מסכן רק הוא מצה עשירה (אלא אם כן המי פירות בטלין בסמ"ך ואין מרגישין טעמם עיין בשו"ע) ובמדינות אלו נוהגין שלא ללוש אפילו במי פירות לבד אם לא בשעת הדחק לצורך חולה וזקן וכו' כמבואר בשו"ע: