נחת השולחן
בליל שני מתחילין לספור העומר. עיין זוהר אמור דף צ"ד שבהקרבת העומר מגרשין היצה"ר שהוא בחי' אשת זנונים וכו' כי אע"פ שביום ראשון של פסח קבלנו הארה גדולה ונפלאה. אבל מחמת שהכל היה רק בבחי' אתערותא דלעילא כי לא היינו מוכנים לזה רק הכל בחסדי השי"ת בכדי שלא להשתקע ח"ו בטומאת מצרים כנ"ל. ע"כ תיכף אחר יום ראשון מסתלקת ההארה ולא נשאר רק בחי' רשימו ממנה ואז צריכין להקריב העומר שהוא מאכל בהמה בחי' מלכות ולהניף אותו תנופה לה'. היינו שלא להיות כבהמה ממש ח"ו ולהיות נגרר אחר הבהמיות ר"ל רק להיות בבחי' בהמה דקדושה וע"ד שאמר הכתוב ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך. וזה בעצמו נמשך מכח הרשימו שנשאר אצלינו מההארה הנפלאה שקבלנו מקודם כי עי"ז זכינו להרגיש ביותר שעדיין לא התחלנו כלל לידע בידיעתו ית' רק צריכין להיות בבחי' בהמה דקדושה היינו לעשות עצמינו כשור לעול וכחמור למשא לקבל עלינו עול מלכותו ית' ולקיים ככל מצותיו ית' ביראה ואהבה כראוי עד שנזכה עי"ז דייקא לעלות מבחי' בהמה לבחי' אדם היינו להשיג השכל דקדושה ולכלול באחדותו ית'. וע"כ היה העומר מנופה בי"ג נפה. אחד גמטריא י"ג כמובא ומרמז לבחי' המשכת תיקונים הנ"ל כמובא לעיל בקונטרס זה.
וע"כ העומר הוא בדיקו דאשת חיל כי זה עיקר הבדיקה והניסיון כמשחזקין א"ע בעבודת ה' בעת וזמן הסתקלות הארת המוחין ומקבלין ע"ע אז ג"כ עול מלכות שמים שלימה ונזהר בעצמו מאד לבלי להמשך אחר תאוות הבהמיות ח"ו ולעשות רצונו ית' לבטל כנגד זה כל הרצונות שלו ועושה עצמו כבהמה לסבול על עצמו עול עבודת ה' כנ"ל. כשעומד בניסיון הזה אז זוכה שנפתח לו אור המוחין והדעת ושבילי השכל עד שזוכה למעלות ובחינות גבוהות כאלו שעליהם נאמר אש חיל עטרת בעלה.
וזה בחי' ספירת העומר שסופרין אח"כ שבעה שבועות כי ע"י בחי' התקשרות דקדושה וקבלת מלכות שמים שמרומז במצוות העומר עי"ז זוכה להשיג בחי' השכל המלובש בכל בחינה ובחינה בכלל הבריאה שכלולה מז' מדות בחי' ז' ימי בראשית וכל מדה ומדה כלולה מז'. גם כי זוכה עי"ז לתקן כל מדותיו בתכלית השלימות בכל הבחינות שיש בכל מדה ומדה עד שזוכה ביום החמשים שהוא שבועות לקבל הארה והתנוצצות דק' בבחי' השכל העליון הנפלא שהוא בחי' שער החמשים שמשם שורש כל התורה הק' כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת. ועיין נפלאות מענין ספירה ושבועות ע"פ המאמר הזה בלקוטי הלכות חושן משפט ה' פקדון באריכות נפלא: