סימן תקס"ב וכו'

הלכות תענית. כל תענית שלא שקעה עליו חמה וכו' (דהיינו ותאיר על הארץ) אינו תענית וכו', כי כבר מבואר לעיל שעיקר אחיזת עשו הוא בכלי האכילה כי עשו הוא כנגד בחי' הושט (שבו עוברים כל מאכל ומשקה) סבסוד ויבז עשו את הבכורה ותרגומו ושט עשו וכו' כידוע, וכן אחיזתו בכבד שהוא הראשון שבו מתוהוה הדם שנעשה מהמאכל, וע"כ בעת צרה ר"ל וכל הצרו תנמשכין ממנו כי האו השטן הוא היצה"ר וכו' יורד ומסית עולה ומקטרג וכן כשרוצה האדם לעשותך תשובה על עוונותי והבאים רק מהיצה"ר בחי' עשו ורוצה להכניע את יצרו וליתן כח למלכות דקדושה וליצרו הטוב ע"כ מתענה ואינו אוכל ושותה ושב בתשובה ועי"ז נותן כח לבחי' מלכות דקדושה שהיא בחי'לבנה בחי' נו"ן ומתחברת עם בחי' החמכה שהיא בחי' חי"ת ונעשה חן ועי"ז נתקבלה תפלתו, וזה שמתפללין אז עננו וכו' ביום צום תעניתנו כי "י התענית נענה על תפלתו, וזה ואל תתעלם מתחנתינו היה נא קרוב לשועתינו טרם נקרא אליך עננו וכו', כי לפעמים זוכין לחן כזה עד אשר טרם יקראו ואני אענה, ולפעמים עוד הם מדברים ואני אשמע בבחי' דברי חכמים בנחת נשמעים המבפ"נ, וע,כ אינו אומר עננו אא"כ אם מתענה כל היום, כי עיקר התענית הוא לגרש היצה"ר והסט"א שעיקר שליטתם בעוה"ז שהיא בחי' לילה ובו תרמוש כל חיתו יער והתענית הוא בחי' אור יום כי ממשיכין על ידו אור השכל דקדושה שהוא בחי' אור יום שזה בחי' עוה"ב שהוא בחי' יום ואין בו לא אכילה ולא שתיה שזה בחי' תענית וכמובן גם במאמר דרשו סי' ל"ז. וע"כ צריך להתענות כל היום דייקא עד צאת הכוכבים, וזה שביאר עוד ביותר וכתב או שהלבנה זורחת בכח וכו' כיכל זה נעשה ברוחניות ע,י התענית שעי"ז נותן כח לאור הבלנה שתאיר על הארץ בשלימות ואז דייקא כשדעתו להשלים התענית אומר עננו בתפלתו ואם לאו אינו אומר עננו, וע"ש בהגה מחלק בזה דיחיד יכול לומר עננו בשומע תפלה משא"כ בשליח צבור שצריך לסיים בברכה בפני עצמה ע"כ אין לומר אא"כ משלימין, וע"כ על תענית שלא קבלו עליו היחיד מבעוד יום אינו תענית, כי היום שהוא בחי' המשכת אור החכמה הולך אחר הלילה שהוא בחי' מלכות כי א"א לזכות לקבל אור השכל כ,א ע"י בחי' מלכות וזה בחי' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד בחי' ברישא חשוכא והדר נהורא, וע"כ אע"פ שעיקר זמן התענית בשאר תעניות הורא ביום דייקא ומותר לאכול בלילה שלפניו אבל אעפ"כ הקבלה של התענית צריך להיות קודם הלילה בעוד יום ואז גם האכילה שבלילה מצטרפת עם התענית כי אוכל בשביל התענית היינו שיהיה לו כח להתענות וכאין שארז"ל ענין אכילת ערב יו"כ שהוא כאלו התענה תשיעי ועשירי כי אוכל לצורך התענית, וגם כי ההכנה והקבלה של התענית נחשבת למעלה כמו תענית כמו שנאמר בדניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וכו' נשמעו דברך וכשדרז"ל וכבר מבואר שהתענית הוא בחי' אור יום בחי' עוה"ב ע"כ גם זמן הקבלה צריך להיות מבעוד יום, וע"כ מתפלל בשעת קבלת תענית יהי רצון שתהא תפלתי ביום תעניתי מקובלת היינו כנ"ל: וע"כ מקבל התענית בשעת תפלת המנחה, כי יצחק תיקן תפלת המנחה ויצחק הוא בחי' לבנה כמו שדרז"ל וממנו יצאו יעקב ועשו שבשביל זה עיקר התענית ליתן כח לבחי' יעקב להתגבר על הסט"א בחי' עשו וע"כ בעת מלחמת עמלק היו מתענין וכמו כן בכל מלחמות שעם העכו"ם וכשארז"ל: וזה בחי' מתענה אדם תענית שעות והוא שלא יאכל כל היום וכו' ע"ש כי שעה היא בחי' מלכות כידוע וע,כ אם קיבל עליו רק תענית שעות נמשך ג"כ בחי' תיקון המלכות דקדושה ועל כן מתפלל עננו כנ"ל: וע"כ אם ישן שינת קבע אחר האכילה שבלילה שלפני התענית אינו חוזר ואוכל אא"כ התנה וכו', כי כבר מבואר לעיל שהשינה היא הכנה להתחדשותך המוחין והשכל שמקבל אח"כ ע"י השינה דייקא. וע"כ מאחר שכבר אכל סעודתן וישן שינת קבע והתחיל להתנוצץ בו אור המוחין שיקבל ביום התענית שבשביל זה עיקר התענית בבחי' אשר נתת את לבך להבין ולהתענות (דניאל יו"ד) וכמובן שם עוד על כן אין לונ לעסוק עוד באכילה אא"כ התנה על זה מעיקרא קודם השינה: וע,כ היחיד אומר עננו בשומע תפלה וחותם רק בשומע תפלה כי זה שייך לזה כי על ידי זה תפלתו נשמעת, ובתענית צבור אומר הש"ץ עננו בין גואל לרופא וחותם וכו' כי גדול כח הצבור כי כשהצבור מתענים מעוררים וממשיכים כח הקדושה ביותר כי לית קדושה פחות מעשרה שהם נקראים צבור וע"כ לא די שתפלתם מקובלת עי"ז שזה בחי' מה שבתפלת לחש אומרים הצבור ג"כ עננו בשומע תפלה אבל בחזרת התפלה בקול רם ע"י הש"צ הבא מכח כלליות כולם ע"כ אומרים אז קדושה וכו' ע"כ מפרסמין כח פעולת התענית של הציבור ואומר הש"צ עננו תיכף אחר ברכת גואל ישראל שזה כעין בחי' סמיכת גאולה לתפלה (שמרמזת על בחינת תיקון התפלה ע"י עליית המלכות דקדושה מבחי' שיעבוד כביכול לבחי' גאולה וכו' כידוע) שנלמד ממה שכתוב והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה שזה ממש כעין שמסמיכין תיכף אחר ברכת גואל ישראל תפלת עננו וכו' כי בצרה גדולה אנחנו, וזה בחי' יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב דייקא. וזה ישלח עזרך מקודש בחי'אור השכל הנ"ל שהוא בחי' קודש שזה ענינו של יעקב לקשר עצמו אל אור השכל ועי"ז התפלה מקובלת ונענה בתפלתו, וע,כ אמר יעקב דייקא ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי וכו', וע"כ חותם גם העש"ן בזה העונה לעמו ישראל וכו': וע"כ טוב לומר בשעת תענית לאחר תפלת מנחה רבון כל העולמים וכו' ועכשיו ישבתי בתענית ונתתמעט חלבי ודמי יהי רצון מלפניך וכו' כאלו הקרבתי לפניך על גבי המזח ותרציני (ועיין בזה בזוה"ק שמות דף כ') לובן ואודם שרשם בקדושה בחי'חמה ולבנה דקדושה, ולעומת זה יש בחי' חמה ולבנה דסט"א כמבפ"נ. ואלי שזה בחי' מה שיעקב אבינו ע"ה היה צריך להכניע הסט"א הנ"ל שהם בחי'לבן הארמי ועשו הוא אדום, עיין זוה"ק וישלח קס"ו וע"י שמקריבין חלב ודם שבבהמה על גבי המזבח וחלב ודם הם בחי' לובן ואודם כמבואר בזוה"ק שמות הנ"ל ועי"ז מכניעין כח הסט"א וניתוסף כח הקדושה וע"כ הקרבנות מכפרין וע,כ מתפלין שיהיה נמשכים תיקונים אלו גם על ידי מיעוט חלב ודם שבאדם ע"י התענית: וע,כ המתענה ומפרסם עצמו לאחרים להשתבח הוא נענש על כך כי זבחי אלהים רוח נשברה, ומאחר שהתענית הוא במקום קרבן אסור להיות בו שום מחשבת פגול ח"ו ומכל שכן שלא להתפאר בזה בפה מלא ח"ו: וזה שמתענין בה"ב אחר פסח וסוכות כי חוששין שמא פגמו איזה פגם בהם על כן מתענין לתקן זה עלידי התענית: וע"כ בתענית ציבור יעמדו שנים אצל הש"צ וכו' שיאמרו עמ והסליחות, כי כבר מבואר שעיקר קבלת התפלה הוא על ידי עסק התורה והתורה הוא בחי' עמודא דאמצעיתא וזה בעצמו גם כן בחינתו של יעקב אבינו שהוא בחי' הממוצע בין האבות שהם אברהם ויצחק כידוע, וע"כ גם ביום התענית צריך להיות הש"צ הממוצע בין עוד שנים אחרים בשעת אמירת התפלות הסליחות, ועכשיו שכולם אומרים עמו הסליחות ממילא נחשב הש"צ לבחי' הממוצע ביניהם וע"כ אין צריך להעמיד אצלו (כמבואר בשו"ע סימן תקס"ו) וע"כ השרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית ובלבד שיפלוט, כי מסתמא לא קיבל עליו רק הנאת אכילת גרונו שיורד לושט ולהלן ששם יש אחיזת עשו כנ"ל אבל לא הנאת טעימה בלבל, אבל בתענית ציבור יש להחמיר גם בזה כיענין התענית צבור נוגע למקום גבוה ביות עד שאסור בו שום הנאת אכילה ושתיה אפילו על ידי טעימה בעלמא: ומחמת שע,י התענית ממשיכין אור החכמה והמוחין שהם בבחי' למעלה מהזמן כמבואר במ"א ע"כ ארז"ל לוה אדם תעניתו ופורע ואם קבל עליו כך וכך תעניות יכול לדחותם לימי החורף וכו', כי כבר נתבאר שעל ידי הקבלת תענית בעצמו נעשה תיקון גדסול, וע"כ עולה עי"ז ג"כ לאיזה בחינה מבחי' למעלה מהזמן ששם נכלל כל הזמן באחדות אחד, וע"כ אם בשעת קבלת תענית בעצמו קבע לו זמן בפירוש שיתענה יום זה דווקא אז אינו יכול לדחותו (ועיין בשו"ע סי' תקס"ח גם בזה): וזה בחי' תענית יאצ"ט על מיתת אביו וא מו. כי החכמה דקדושה היא עיקר החיות כנ"ל וע"י אכילת עץ הדעת נאחז בו זוהמת היצה"ר ונגזר עליו מיתה לדורות וע,כ בנו הקם אחר אביו וחכמתו ומוחו נמשך ממוח האב וכן יש לאמו חלק בהמוחין שלו כידוע ע"כ ביום מיתתם שהוא בחי' הסתלקות אור החכמה והחיות שלהם ע"כ צריך בנו הקם אחריו לעסוק בתיקון דבר זה ע"י התענית. וע"כ מתענה ביום המיתה ולא ביום קבורה כי מעת הקבורה אדרבא מתחיל התנוצצות העליה והתיקון של הנפטר בבחי' ומתים להחיות כידוע. וזה בחי' וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים וכו'. וע"כ אם אירע יום זה בשבת או ר"ח אין צריך להתענות. כי ממילא נמשכין אז תיקונים אלו ביתר שאת ע"י קדושת היום בעצמו כנ"ל. וזה בחי' הקדיש שואמרים אחר הנפטר וכן ביום היאר צייט שלו.

כי ממשיכין עי"ז בחי' הארת החכמה דקדושה שהיא בחי' קדש והיא עיקר החיות ועי"ז מעלין גם הנפטר מבחי' סיטרא דמותא לבחי' אור החיים האמיתיים. וזה עיקר השכל והחכמה להכיר ולידע את שמו ית' ע"י כל דבר ודבר שבשביל זה נברא הכל ברצונו ית' בגין דישתמודעין ליה כנ"ל. וזסה יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא די ברא כרעותיה. וזה וימליך מלכותיה בחי' עליית המלכות דקדושה. וזה בחיכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל. כי זה עיקר החיים דקדושה החיים של ישראל שנמשך רק ע"י המשכת התיקונים הנ"ל בבח'י ואתם הדבקים וכו' חיים כלכם היום וכנ"ל כמה פעמים. וזה אמרו אמן. גימטריא הויה אדני בחי' יחוד חמה ולבנה הנ"ל. וזה יהא שמיה רבא מברך, וכן לעילא מן כל ברכתא וכו' דאמירן בעלמא כי אחר כל המשכת השכליים והידיעות הקדושות משמו ית' שהם בחי' הברכות שמברכין אותו ית' על כל דבר אחר כל זה צריכין לידע כי עדיין לא התחילו להשיג ולידע כלל בידיעתו ית' כי תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל וע"כ אנו מתפללין ומשבחים ואומרים שיהא שמו ית' מבורך למעלה מכל הברכות והידיעות שהם עיקר הנחמות על כל מה שעובר על האדם כמבואר גם לעיל בהלכות תשעה באב וזהו שאומרין ונחמתא.

כי מאחר שיודע שהכל הוא רק ברצונו ית' עי"ז בעצמו מתנחם על הכל בבחי' שאמר איוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך כי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ובוודאי כונתו ית' רק לטובה ובעת הנתינה כביכול נתלבש אורו ית' בבח'י זאת כדי להכיר אותו ית' באופן זה ולברך על הטוה הטוב והמטיב. ובשעת לקיחה ח"ו מתלבש אורו ית' בבחי' זאת כדי להכיר אותו ית' באופן זה ולברך על הטובה הטוב והמטיב. ובשעת לקיחה ח"ו מתלבש אורו ית' בבחי' זאת בכדי להכיר אותו ית' באופן זה ומברכין אז באופן הראוי לזה אבל בין כך ובין כך ותכלית הכל הוא רק יהי שם ה' מבורך נמצא שזה עיקר הנחמה וגם כי בוודאי סוף כל סוף יהיה הכל רק לטובה בפועל מממש אבל אחר כל אלה צרכין לזכור ולידע ששמו ית' מבורך לעילא ולעילא מכל הנ"ל וכיוצא בזה כי לגדולתו אין חקר. ומחמת שהמשכת התיקונים הנ"ל הוא ע"י עסק התורה כנ"ל בקדיש הדרשה והלימוד מוסיפין עוד על ישראל ועל רבנן ועל כל מאן דעסקין באורייתא יהי לנא ולהון שלמא רבאחנא וחסדא ורחמי וחיי אריכי וכו' ופורקנא וכו' שהם בחי' כל התיקונים הנ"ל. ונחזור לענין ראשון ע"כ ארז"ל כל היושב בתענית ויכול לסבול התענית נקרא קדוש. כי ממשיך עי"זהמוחין הקדושים שהם בחי' קדש. אבל אם אינו בריא וחזק לזה אז נקרא חוטא. כי מאחר שע"י התענית הוא מחליש כחו וחיותו ששרשם בקדושה הוא מבחי' החכמה העליונה בחי' כח מה והחכמה תחיה כנ"ל כ"פ.

ע"כ לא די שאינו מתקן בזה כי אם אדרבא להיפך ח"ו. וזה נוגע ג"כ לפעמי םמה שדרך היצה"ר להתלבש עצמו במצוות אבל צריך האדם לפלס דרכיו מאד צריכין לברוח גם מה מצוות שלו וכמ ושאמר א ברהם ללוט ואם הימין ואשמאילה וכמבואר בזה בזוה"ק. וכל זה באם רוצה להתענות דרך פרישות אבל לתקן חטאיו כתבו הפוסקים שצריך להתענות אם לא שהוא ת"ח ותורתו אומנתו וכו'. עיין שו"ע. היינו כי ע"י שיוסיף להתמיד בעסק התורה עי"ז ממילא נמשכין התיקונים הנ"ל עד שיתתקן הכל בלי ריבוי תעניות (ועל כל ה צרכין להתפלל להשי"ת שיורהו דרך ישרה בכל הנ"ל ויתעייעץ ג"כ בזה עם חביריו ורבותיו בפרט בעתים הללו שנתמעטו הכחות הרבה וכו' כמבואר גם במ"א) וע"כ אמרו שת"ח ומלמיד תינוקת אינם רשאים לישב בתענית מ]פני שממעטין במלאכת שמים היינו כנ"ל. וזה בחי' התענית של החתן ביום חופתו. כי יחוד חתן וכלה הוא בבחי' חמה ולבנה דקדושה וע"כ צריכין לתענית. וזה בחי' התענית של ערב ראש חודש כנ"ל וזה בחי' התענית של עצירת גשמים כי עצירת גשמים מורה על שאין היחוד בין חתן וכהל העליונה בשלימות כביכול כמובן בזוה"ק אחרי מות דף נ"ט ע"ב וע"כ מתענין על זה. וזה שארז"ל מאמתי מברכי ןעל הגשמים שמיצא חתן לקראת כלה. וזהג"כ בחי' התעניות שעל כל הצרות ר"ל.

כי כולם נמשכין מבחי' הנ"ל כמובן בזוה"ק ויגש דף ר"ו ע"ב על פסוק כי הנה המכלים נועדו עברו יחדיו ומובא בליקות"ת סי' צ"א עיי"ש וזהו שארז"ל ומבואר בשו"ע סי' תקע"ו. ציבור שהיו להם שתי צרות אין מבקשין רחמים אלא על אחת מהם וכו'. עיין ליקות"נ סימן ס"ב שבאמת כל הצרות וכל היסורים הקשים ר"ל הכל הוא רק מרחמי השי"ת רק מחמת שאין אנו מבינים את הרחמנות הזה וגם אין אנו יכולים לקבל אותו הרחמנות ע"כ אנו מבקשים שהיש,ת יתן בידינו את הרחמנות בבחי' ואל שדי יתן לכם רחמים וכו' עיי"ש וע"כ הציבור אשר הקב"ה אינו מואס בתפלתם כי הן אל כביר לא ימאס ע"כ צריכין לדקדק ביותר שיהיו דבריהם דברי חן וחסד בכדי שיהיו נשמעים בבחי' דברי חכמיםבנחת נשמעים המבפ"נ ע"כ אין להתפלל על שתי צרות ביחד כי יוכל להתגבר עי"ז הקטרוג ח"ו ביותר כי נראה הדבר ביותר כאלו מהרהרין אחר דרכיו ית' ע"כ יבקשו רחמים לעת עתה רק על צרה אחת וכו' כמבואר בששו"ע. ואם יש להם צרת רעב וצרת דבר יש סברא לומר שיתפלל על הדבר לבד כי מאן דיהיב חיי (שהם נמשכין מבח'י חכמה בחי' החכמה תחיה) יהיב מזונא (שנמשכין מבח'י המלכו תכמבואר במאמר כי מרחמם בליקות"נ סי' ז') כי התחתון כלול בעליון וע"כ בחי' הבכורה מקבלין גם הברכה כמובא לעיל. והעלו להלכה לבקש רחמים על מזונא כי מאן דיהיב מזונא לחיי הוא דיהיב. כי כמו שבתחלה צריכין לתקן בחי' מלכו ועי"ז זוכין לקבל אור השכל שהוא עיקר החיים כנ"ל כמו כן צריכין להתפלל על מזונא שנמשך ע"י בחי' המלןכות וממילא מובן כי אין המתים צריכים למזונות. רק החיים שזוכים להמשיך חיותם דקדושה משרש ושהוא בחי' החכמה העליונה ומשם גם שורש השפעת המזונות ברווח. אב לאותם שמשפיעין להם מזונות בוודאי כבר קיבלו שפע החיים דאי לא כן למה להם מזונות. ומחמת שבתפלה צרכין לבאר הדבר הפירוש כמו שארז"ל ע"כ הסכימו שיבאר תפלתם על מזונות וממילא מובן גם על החיים דלא דבי בלאו הכי כדכתיב ומשביע לכל חי רצון. וזה שמבואר שם עוד בסימן הנ"ל שלאחר תפלת שחרית בודקין עד חצי היום לתקן המכשלותלו של עבירות (הבאים מצד יצה"ר שעי"ז עיקר הצרות ר"ל) ואח"כ רביע היום קורין בתורה וכו' (שעי"ז מכינעין היצה"ר ונותנין כח לבחי' מלכות דקדושה וכו' ועי"ז התפלה מקובלת כנ"ל) וע,כ אח"כ מתפללין מחנה וכו' וזועקין כפי כחם. וזה בחי' מה שמבואר בסימן תקע"ז מענין אם נתרבו הגשמים וכו' כי אין ישראל יכולין לקבל גם רוב טובה וכו' שזה בחי' מה שמבפ"נ שמחמת שאור השכל גדול מאוד א"א לזכות אליו כ"א ע"י בחי' מלכו תוכו' כנ"ל כ"פ וכשיש איזה פגם בזה ח"ו אזי בא עי"ז או רוב רעה ח"ו או רוב טובה והכל כפי הפגם ובוודאי הכל הוא מרחמי השי"ת רק שאין אנו יכולין לקבל את הרחמנות הזה ע"כ אנו מקבשים שירחם עלינו כפי מה שאנו מבינים ויהיה רווח בעולם כי יש רחמים כאלו אצל השי"ת שיכול לתקן כל הפגמים גם בלא יסורים וכמבואר גם במ"א וע"כ גם היחיד יתענה ויתפלל על צרתו כי זה עני קרא וה' שמע ומכל צרותיו הושיעו כי רבים רחמיו ית'. וזה בחי' מה שבשבע תעניות אחרונות מוציאין את התיבה לרחובה של עיר היפוך מבחי' כל כבודה בת מלך פנימה. וזהו שארז"ל כלי צנוע הוה לנו ונתבזה בעונינו. ולמה מתכסין בשקים לומר הרי אנו חשובין כבהמה מאחר שהלכנו אחר הבהמיות והרוח שטות ופגמנו בהשכל דקדושה.

ולמה נותנין אפר מקלה על גבי התיבה לומר עמו אנכי צבצרה. ובשו"ע סי' תקע"ט מבואר שנותנין אפר גם על גבי ס"ת לומר שנשפל קרן התורה שעל ידה נמשכין כל התיקונים הנ"ל בשלימות. ונותנין אפר בראש דקדשוה כדי שיכלמו וישובו. וע,כ נותנין האפר במקום הנחת תפלין. להורות שנפגמו המוחין שהם בחי' תפלין וכן כל אחד ואחד נותן בראשו. ואח"כ מעמידין ביניהם זקן וחכם כנגד בחי' היצ"ט היפוך בחי' היצה"ר שנקרא זקן וכסיל. וע,כ אם לא היה שם זקן חכם מעמידין חכם כי גם הוא מרמז ליצ"ט כי העיקר הואמה שהוא חכם כ"ש ומילט הוא את העיר בחכמתו. לא היה שם זקן לולא חכם מעמידין אדם של צורה. כי חכמת אדם תאיר פניו. וגם כי דרך היצה"ר להלוך אחר החומר והיצ"ט הולך אחר הצורה שהיא בחי' אור הנשמה. ואומר לפניהם דברי כבושים. כי כן דרך היצ"ט להוכיח את האדם הרבה בדברי כבושים ולעוררו לתשובה ומעש"ט. ואח"כ עומדים לתפלה ואם אותו שאומר דברי כבושים ראוי להתפלל מתפלל. כי בוודאי תפלתו מקובלת. ואם לאו מורידין אדם אחר הרגיל בתפלה ורגיל לקרות בתורה וכו' (עיין תענית דף ט"ו) כי עיקר קבלת התפילה הוא ע"י התורה כנ"ל. ומטופל ואין לו. זה בחי' מסכן וחכם הנ"ל. ויש לו יגיעה בשדה זה בחי' מלך לשדה נעבד. כ יעיקר יגיעת המלכות דקדושהלברר ניצוצי הקדושה שנפלו לבחי' עשו איש שדה וזה שרש כל גידול יהשדה כידוע. וביתו ריקן מעבירות. שנמשכין מצד יצה"ר וכו' עיי"ש עוד. ואח"כ יוצאין לבית הקברות ובוכין ומתחננין שם להורות כי צריכין לחזור בתשובה ולשוב מדרכי מות ולילך מעתה בדרך החיים היינו לדבק עצמינו באור השכל דקדושה כי באם לאו אזי ח"ו גם בחייהם קרוים מתים וגם כי יש אנשים פחותים במדריגה שא"א להם להכניע יצרם הרב כי אם ע,י בחי' יזכור לו יום המיתה. כי אז עיקר ההיכר בין מעלת החכם להכסיל כ"ש כי איןזכרון לחכם עם הכסיל וכמבואר בספק קהלת הרבה בזה: