נחת השולחן
הלכו יו"כ. ידוע כי ביו"כ נכנע בחי' הסט"א לגמרי ושטן לית ליה רשות לאסטוניה וא"כ לכוארה היה צריכין להרבות בו באכילה ושתיה יותר מבשאר ימים טובים כי בודאי אין להסט"א אז שום חלק באכילת ישראל מאחר שנכנע קליפת עשו כ"כ בבחי' ונשא השעיר עליו את כל עוונותיו כמו שדרז"ל, ועיין ליקונים תיקון כ"א פורים אתקרי על שם ויום הכיפורים דעתידין לאתענגא ביה ולשנויי ליה מעינוי לעונג וכו' עי"ש, אך אעפ"כ מגודל קדושת היום עןולין אז לבחי' ומדריגה כזו שאין שייך בו אכילה ושתיה וכיוצא ואדרבא אם יאכל וישתה בו פגם מאד בקדושתו עד שחיב כרת ר"ל. וע"כ לרמז דבר זה הוא חיוב גדול להרבות בסעודה בעיו"כ בשביל להכין עצמו לקדושת יום כפור שיהיה לו כח להתענות בו וע,כ אז האכילה היא במעלה גדולה כי נכללת ג"כ בבחי' התענית של יו"כ וע"כ נחשתב ג"כ כמו תענית כשארז,ל מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי. וזה בחי' הסעודה הקדושה שעשה יעקב ליצחק מהשני גדיי עזים שמרמזין לשעירי יו"כ כשארז,ל ואז קיבל הברכות, ועיין מגלה עמוקות אופן קנ"ו מבואר שם שיו"כ נגד יעקב: וע,כ צריכין לפייס אדם את חבירו בערב יום כפור אפילו לא הקניטו אלא בדברים, כי מאחר שיש לכל אחד מישראל חלק בענין המשכת התיקונים הנ"ל הן בבחי' החכמה, הן בבחי' המלכות דקדושה, הן בבחי' התורה הקדושה וכל בחינה מהם היא בבחי' כבוד דקדושה בבחי' כבוד חכמים ינחלו ובחי' מלך הכבוד ואין כבוד אלא תורה וע"כ אם פגם בכבוד חבירו והקניו ממילא פגם בכל הבחינות הנ"ל ויוכל להיות מזה איזה עיכוב לבחי' המשכת התיקונים הנ"ל ביום כפור כי עבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר על כן צריך לפייסו, ואם אינו מתפייס יחזור וילך אצלו בכל פעם עם ג' אנשים עד שלשה פעמים כנגד מה שפגם בג' בחינות הנ"ל, ואם הוא רבו שאז הפגם גדול ביותר ע"כ צריך לילך אליו כמה פעמים עד שיתפייס: וזה בחי' הטבילה והמלקות של עיו"כ היינו כנגד שני הבחינות הנ"ל כי מים רומזים לבחי' מימי הדעת ולבחי' מימי התורה הקדושה, והמלקות רומזים לבחי' הדיינם הנמשכים מבחי' המלכות דקדושה בבחי' דינא דמלכותא דינא, וזה בעצמו השני בחינות הכלולים בהתורה הקדושה שהם בחי' שמות הקדושים ובחי' מלקות להכות בהם השוטים והמשוגעים בחי' הלוותא דחקיק עליה שמות המבפ"נ ע"ש, כי עיקר החכמה והידיעה הוא רק מידיעת שמותיו ית' כנ"ל. וזה בחי' כי ידע שמי וכו' והתורה כולה שמותיו ית' כמבפ"נ: וזהו שמבואר בשו"ע סי' תר"ז שהנלקה יהיה פניו לצפוןן ואחוריו לדרום כי ארז" להרוצה להחכים ידרים וזה עיקר המלקות לכפר על מה שהלך אחר הרוח שטות של היהצ"ר וחהזיר את פניו מאור החכמה דקדושה:
תרי"א וכו' וזה בחי' יו"כ לילו כיומו לכל דבר, רומז למה שמבואר בזוה"ק יומא דא תרין נהורין ניהירין כחדא וכו' שזה בחי' ולילה כיום יאיר בחי' טוהיה אור הלבנה כאור החמה המבפ"נ, וזה ומה הם הדברים האסורים בו מלאכה אכילה ושתיה וכו' כי מאיר אז הארה גדולה כ"כ עד שכל בחינות אלו בטלים ואין להם שום שייכות ביום זה כמבואר בכונות