נחת השולחן
וזה בחי' תקיעה תרועה תקיעה. תרועה מרמז לבחי'תפארת בחי' תורה ולבחי' מלכות כמבואר במאורי אור. ותקיעה מרמז לבחי' חכמה ומוחין כידוע. וע,כ התרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. כי סוף מעשה במחשבה תחילה. כי עיקר המשלימות לזכות ע,י עסק התורה להכניע היצה"ר בחי' מלכות דסט"א וליתן כח למלכות דקדושה ולזכות עי"ז לאור השכל ומוחין דקדושה. וע,כ התקיעה היא בראש ובסוף. וזה אשרי העם יודעי תרועה שזוכין ע,י התרועה להמשיך מוחין ודעת. וזה ה' בואר פניך (שהם בח'י המוחין העליונים שהם בחי' אור הפנים) יהלכון הם בחי' הרגלים שהם כלי ההליכה. היינו שיזכו למוחין כאלה שיאירו להם בכל קומתם מבחי' הראש והפנים עד בחי' הרגלין היינו שבכל מעשיהם ותנועותיהם מראשם ועד רגלם הכל יהיה מקושר רק אל השכל והמוחין דקדושה. גם תרועה מרמז לבחי' מלחמה בבחי' וכו' תבואו מלחמה וכו' והרעותם היינו בחי' המלחמה הגדולה שיש בין שני היצרין. ולהמלחמה הזאת צריכין לקשר את עצמן בתחלה אל השכל דקדושה בכלליות שזה בחי'התקיעה פשוטה שלפני התרועה ואח"כ כשזוכין לנצלח המלחמה ע"י התרועה שהיא בחי' קבלת עול מלכות שמים ועול התורה כנ"ל שזה בחי' ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם עי"ז זוכין לקבל אור השכל דקדושה בשלימות שזה בחי' פשוטה לאחריה ומחמת שיש שני בחינות יצה"ר אחד שמסית את האדם לדבר עבירה ממש ר"ל והיצה"ר הזה אף שבבחי' אחת הוא גרוע ביותר. מאחר שהוא רע ומגושם כ,כ עד שמעיז פניו לפתות לדבר עבירה ממש ר"ל ובוודאי צריכין לברוח ממנו בזריזות ולשברו לגמרי. מכל מקום באופן אחד בנקל יותר להנצל ממנו מאחר שיודע האדם עכ"פ שהוא דבר עבירה. ואיך יתכן לציית אותו ח"ו אם לא שיהיה נעשה משוגע ממש ח"ו ע"י הרוח שטות ר"ל. אבל יש עוד בחי' יצה"ר שבא לאדם ומפתהו ומתלבש עצו במצוות וכאלו מסיתו לעשות מצוה ולפעמים בתחלת הדבר נדמה באמת שהוא דבר מצוה ולבסוף בא עי"ז האדם למה שבא ר"ל ובזה נכשלו כמה גדולים כמובן במקרא ומדברי רז"ל ומהיצ"ה הזה צריכין לברוח עוד ביותר כי קשה ביותר להנצל ממנו ואין עצה ואין תרופה לזה רק להרבות בתפלה לפני השי"ת שיציל אות ומכל דרכי היצה,ר ותחבולותיו הרעות וידריכו בדרך ישרה באופן שיזכה תמיד לכוין רצונו ית' וזה בחי' הספק שהיה לרז"ל בענין הרועה שהיא בחי' הקולות והצעקות שצריכין לצעוק להשי"ת עד שזוכין לנצח המלחמה. אם הוא שברים שהם גניחות לבד שזה כנגד בחי' היצה"ר המגושם שצריכין לשבר אותו תיכף לגמרי ובנקל להנצל ממנו בגניחות ואנחות לבד שיגלה דעתו שאינו מרוצה לזה וגונח ומתאנח על שבא למדריגה זו שהיצה"ר יעיז פניו כ"כ כנגדו ובזה לבד מגרש אות וונפטר ממנו. וע"F השברים רומז לבחי' דינים כידוע כי הם בח'י לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר ובזה לבד מכניע אותו כי מעורר עליו היראה והדינים דקדושה ובזה מכניע אותו בבחי' רגוז ואל תחטאו. או אם הואתרועה שהיא ילילי ייליל קולות תכופות זה אחר זה כמו מי שנפל למקום מסוכן מאד כמו כן ויותר עוד צריכין לצעוק בקול מר להנצל מזה היצה"ר שמתלבש במצות וזה בחי' תרועה שהוא מלשון שבירה וגם מלשון התחברו תכי לפעמים שצריכין לשבר אותו לגמרי ולפעמים צריכין לשבר רק הרע שבו אבל המצוה גופה צריכין לעשותה באמת רק ליזהר מאד שלא יבוא עי"ז לשום קלקול ופגם ח"ו וזה בחי' מה שארז"ל יצר תינוק ואשה שמאל דוחה וימין מקרבת וכן יש לומר שצריכין שניה םשברים ותרועה וע"כ התקינו לתקוע כולם תשר"ת תש"ת תר"ת והכל זוכין על ידי קבלת עול תורה ומלכות שמים אזי ממילא זוכה להתנהג בכל בחינה ובחינה כפי עניניה, ויש לפרש גם באופן אחר כפי הנ,ל ומובן ממילא וע' זוהר פינחס דף רל"א ע"ב ובמקדש מלך שם, ומחת שהמשכת תיקונים אלו הם ג' בחינות שהם חכמה ותורה ומלכות ע"כ צריכין לתקוע כל סדר וסדר גימל פעמים