סימן תר"ע

נחת השולחן

א׳

הלכות חנוכה עיין שבת כ"א ע"ב מא חנוכה דת"ר בכ"ה בכסלו יומי חנוכה תמניא אינון וכו' שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצנו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו ח"ית ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהכלל והודאה כי מלכות יון הרשעה התגברה מאד על ישראל ורצתה להעבירם על הדת לגמרי ר"ל ולהפרידם מן השכל דקדושה שהיא עיקר אור החיים שישראל מקושרין ומודבקין בו וכשארז"ל וחשך זה מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל ואמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באהלי ישראל וזה קרן השור דייקא כי ההסתכלות על השכל דקדושה הוא בבחי' בכור שוררו הדר לו כמבפ"נ והם רצו להכריח את ישראל אל ההיפוך לגמרי ח,ו וע"כ דרז"ל ברה כחמה בימי יון כי השי"ת היה בעזרת ישראל וזכו להתגבר אז ביותר להתקשר רק אל אור השכל דקדושה שהיא בחי' אור החמה כמבפ"נ. וע"כ גזרו על השבת והחודש וימים טובים ועל המילה. כי שבת הוא בחי' הארת השכל בעצמו בחי' חמה בחי' שמש בשבת וכו' כנ"ל. וחודש וימים טובים הם בבחי' עשה ירח למועדים בחי' לבנה. ומילה היא בחי' כלל התורה כולה כשארז"ל שעי"ז נותנין כח למלכות דקדושה בחי' יעקב להתגבר על מלכות עשו (כשדרז"ל ואת החזיר זה אדום) שעיקר אחיזתו בהאכילה כנ"ל. וע"כ גזרו על טבילת נדה.

ב׳

כדי להגביר הטומאה על נשי ישראל שהם מבחי' אשה יראת ה' ב חי' מלכות ולהפרידם מבעליהם בכדי להפריד היחוד הק' גם ברוחניות ח"ו. וא עוד אלא שנכנסו להיכל עצמו ששם עיקר הארת בחי' מלכות דקודשה שהוא בחי' היכל ה' ועשו שם כל התועבות וטמאו כל השמנים שרומזים לבחי' השכל דקדושה שהוא בחי' שמן משחת קדש שהוא עיקר האור. וע"כ מדליקין ממנו המנורה בהיכל ה'. והם התגברו אז בטומאתם עד שטמאו כל השמנים. וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן וכו' היינו שמצאו איזה בחי' הארת השכל דקדושה שההיה חתום בחותמו של כהן גדול שמרמז לבחי' חכמה עליונה מאד כמובן במאורי אור היינו שמצאו והמשיכו אור השכל דקדושה משרשו העליון שבקדושה שהוא בחי' החותם של כהן גדול. ובשכל זה לא היה בו שום אחיזה לימי טומאה ח"ו מחמת גודל קדושתו בשרשו. אבל לא היה בו להדליק אלא יום אחד היינו שקדושת השכל הזה לא היה בדרך הטבע להמשיכו ולהדליקו בזה העולם שהוא בבחי' זמן. בחי' שבעת ימי בראשית כי השכל הזה הוא מבחי' השכל שיתגלה לעתיד בבחי' למעלה מן הזמן שזה בחי' והיה יום אחד יוודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור. וזה ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. היינו שהמשיכו האור מבחי' יום אחד הנ"ל גם בעוה"ז שמאיר בו רק אור שבעת הימים ובין כולם דלק והאיר האור הזה שמונה ימים כנגד אור החכמה שהוא בחי' חי"ת כמב"פ וזה שמובא בכונות מגודל התיקון שהמשיך אז מתתיהו כהן גדול שזה התיקון יהיו בשלימות לעתיד לבא. רק עכשיו נמשך זה התיקון לפי שעה רק בימי החנוכה לבד. וע"כ לשנה האחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה היינו לומר בו הלל שלם שיש בו לשעבר ולעתיד וכו' וכמו שארז"ל. וע"כ אסורין בהספד ותענית אבל מותרין בעשיית מלאכה. כי איסור מלאכה הוא רק בשבת ויו"ט שאז בחי' המלכות עולה בעליות גדולות אבל בחנוכה שממשיכין האור העליון למקום עמידתה כמובן בכונות ע"כ מותרין במלאכה אך אעפ"כ בשעה שהנרות דולקות שאז האור מאיר ביותר ע"כ נוהגות הנשים שהם מבחי' זו כנ"ל שלא לעשות מלאכה ועיין עוד בזה בשו"ע. וע"כ ריבוי הסעודות בהם הם סעודת הרשות גם מטעם הנ"ל. ויש אומרים שיש בהם קצת מצוה וכו' עיי"ש: