נחת השולחן
סימני בצים להכיר שהם מעוף טהור אם שני ראשיה כדין או חדין או שהיה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים בידוע שהוא ביצת עוף טמא וכו'.
כי ראשה חד מרמז לחידוד המוחין בחינת אור החכמה העליונה בבחי' שנאמר (איוב מ"א) תחתיו חדודי חרש פירש"י זהרורי שמש שזה בחי' אור החכמה וכן (משלי כ"ז) ואיש יחד פני רעהו פירש"י לתמידי חכמים המחדדין זה לזה. וראשה כד מרמז לבחינת מלכות שהיא בחי' עיגולא בחינת וראש עגול לכסא מאחריו וכמובא במאמר היכל הקודש סימן נ"ט. והנה ידוע כי הסט"א שארי בחיבורא וסיים בפרודא בחינת יתפרדו כל פועל יאון. ועל כן אם שני ראשיה כדין מרמז שהוא מבחי' מלכות דסט"א וכן אם שני ראשיה חדין מרמז שהיא מבחינת דוכרא בחי' השכל דסט"א.
וע"כ גם בביצה טהורה שראשה אחד כד וראשה אחד חד אין סומכין עד שישאל לציד וכו' כי בקדושה יש יחוד שלם וקדוש בין דכר ונוקבא שהם בחינת החכמה והמלכות. ועל כן עיקר קשר הביצה הוא בראשה החד ששם נקשר טיפת התרנגול הזכר וכמבואר בבית יוסף סימן ס"ו בשם רוב המפרשים עיי"ש וזה כי הראש זה החד בעצמו הוא גם כן בבח'י דוכרא כנ"ל ולשיטת האומרים שהקשר הוא בראש הכד יש לבאר ג"כ ע"פ ענין הנ"ל כמובן וע,כ אם החלמון מבחוץ והחלבון מבפנים הוא ג,כ סימן שהיא מעוף טמא. כי החלבון שהוא לובן הוא מבחי' דוכרא בחי' איש מזריע לובן וכו' והחלמון היא מבח'י נוקבא ו בסט"א נוקבא שליט על דוכרא כמבואר בזוה"ק בענין יותר על הכבד וכן בענין פתורה אשר על הנהר. אך אפילו אם ראשה אחד כד וראשה אחד חד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים אעפ"כ אפשר שהוא ביצת עוף טמא. כי אין השקר מתקיים אא"כ יש בו אמת בתחלתו וכן הסט"א שארי ג"כ בחיבורא שמזה נמשך מה שהיצה"ר מתלבש עצמו בתחלה במצוות כי הם מדמים עצמם כקוף בנפי אדם. ע"כ אין סומכין על סימנים אלו עד שישאל לצידוכו' כמבואר בשו"ע