נחת השולחן
וע,כ צריכין ליזהר מלאכול דבר שיש בו חשש סכנה. כי האכילה וכיוצא צריכה להיות מצד החכמה דקדושה שהיא בחי' חיים ולא מדבר שיש בו חשש סכנה בחי' עשו שאמר הנה אנכי הולך למות כי היה תמיד במקום סכנה מחיות רעות וכיוצא כמ ושפירשו המפרשים ז"ל. ועל כן אסור ג"כ לאכול דבר מאוס וכו'. כי היא מבחי' אחיזת הסט,א שהוא משוקץ ונמאס כנ"ל היפוך מנבחינת הקדושה שהיא בבחינת חן וחשיבות כמבפ"נ