נחת השולחן
הלכו תנדה. עיין זוהר פנחס דף רכ"ו ע"ב בני נדה וכו' דנד ה"א מאתרהא דאיהו מטרוניתא יצר הטוב ועאלא באתרהא שפחה יצה"ר ורזא דמילא כנגע נראה לי בבית והיינו דם טמא דנדה וכו' מבואר כי טומאת נדה הוא מבחי' היצה,ר בחי' מלכות דסט"א בחי' שפחה כי תירש גבירתה. וזה בחי' מה שמובא כי עשו שתה מבחי' הדמים טמאים דם נדה שבבטן רבקה וע"כ היה אדמוני ואיש הדמים, וע"כ טומאת נדה הוא בבחי' נגע כנ,ל כי נגע הוא בבחי' ההיפוך מענג שהוא בחי'חכמה דקדושה כידוע. וע,F בני נדה מצורעים כמו שארז"ל. ומחמת שעיקר אחיזת היצה"ר הוא אק בהשבע מדות בבחי' כי שבע יפול צדיק וקם כידוע כי בבחי' מהוחין שהם למעלה מן המדות אין לו שום אחיזה כלל. כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נסתלקין המוחין ממנו ונכנס בו שגעון ורוח שטות. וע,כ שבעת ימים תהיה בנדתה. ומדין תורה יש חילוקי דינים הרבה ביןנדה לזבה והכל מבואר ע"פ הנ"ל אך אין כאן מקום לבאר בזה וכבר אמרו רז"ל בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבת עליהם ז' נקיים. כי כך דרכו של היהצ"ר היום אומר לו עשה כך וכו' ובתחלה דומה לחוט של עכביש ואח"כ וכו'. וכמ ושארז"ל וע"כ צריך ליזהר ממנו ולטהר עצמו מטומאתו אפילו בכל שהוא. וזה בחי' הז' נקיים לטהר כל המדות שהם בחי' שבעת ימים שלא יהיה בהם שום אחיזת הרע כלל בפרט מי שכבר נכשל באחיזת היצה"ר אפילו בכל שהוא צריך לדקדק ביותר על עצמו ולהתחרט מאד ולשוב בתשובה על העבר וליזהר בנפשו מאד על להבא שלא ליתן מקום לאחיזת היצר בשום מדה ממדותיו אפילו בכל שהוא רק כולם יהיו נקיים וטהורים. ואח"כ יטבול עצמו במים טהורים שיש בהם ארבעים סאה שכל גופו עולה בהם היינו שיבטל כל גשמיות גופו רק לבחי' מימי התורה הקדושה שהם בחי' ארבעים סאה שכל סאה הוא ששה קבים וכן כל קב הוא ארבעה רביעים שזה בחי' ארבעים יום של מתן תורה וכל יום הוא של כ"ד שעות שזה בחי' ארבעים סאה הנ"ל. גם המים הם בחי' מימי הדעת דקדושה בחי' השכל העליון הנ"ל שעי"ז גמר טהרתו כי התורה הק' והשכל דקדושה מאירין לו בכל דרכיו עד שזוכה להתקרב להשי"ת ע"י כל דבר שבעולם אפילו ע,י דברים גופניים שזה בחי' מים שכל גופו עולה בהם כנ"ל. וזה בחי' ענין קביעות הוסתות של האשה. כי לכל עת ויש עתים לטובה ועתים לרעה ח"ו והכל כפי בחי' עליית המלכות וירידתה ח"ו שזה בחי' הימים של מילוי הלבנה ושל חסרונה שזה בחי' בנין המלכות דקדושה וחורבנה ח"ו כמבואר בזה הרבה בדברי רז"ל. וענין העתים הללו הם עוברים על כל אחד כפי בחינתו בעתים הללו שיודע בנפשו שרגיל בהם שיתגרה בו יצרו ביותר שזה מבחי' עתים לרעה והעיקר הוא בהתחלת העתים הנ"ל. וע"כ ארז"ל סתם וסת של עונה בינונית הוא אחת לשלים יום שזשהם כלל הימים של מילוי הלבנה וחסרונה כנ"ל. ויש גם וסתות הגוף כגון ע"י אכילה יתירה וכיוצא. וכמו כן גם ברוחניות יש שיודע בנפשו שלפעמים כשנכשל באיזה אכילה ושתיה יתירה וכיוצא באיזה דבר גופני אזי מתגרה יצרו בו ביותר. בפרט כשהוא יודע שנכשל כבר כמה פעמים ח"ו ע"י דברים כאלו. ע"כ מלבד שצריך ליזהר להשמר מזה הרבה אף גם כשכבר נכשל ח"ו עוד הפעם בענין הגופניהזהאף שהוא דבר של רשות והיתר אעפ"כ צריך אח"כ תיכף בדיקה וזהירות יתירה ביותר ולחפש בעצמו אם לא נאחז בו עי"ז אחיזה היצה"ר שהוא בחי' טומאת הנדה כנ"ל. וע"פ דרך זה דעת לנבון נקל לבאר עוד דינים והלכות הרבה שבענין זה: