נחת השולחן
הלכות מלמדים ות"ת. מצות עשה על האשי ללמד את בנו תורה וכו'. כי עיקר מצוות הולדת הבנים הוא בגין דישתמודעין ליה ית' בבחי' אב לבנים יודיע אל אמתך. ומחמת שעיקר קבלת עול מלכות שמים והמשכת השכל דקדושה שעי"ז זוכין לידע ולהכיר אותו ית' הוא רק ע"י עסק התורה כנ"ל. ע,כ צריך ללמד את בנו תורה ואם בנו נבון ומשכיל יותר ממנו בנו קודמו לתלמוד תורה כי העיקר הוא השכל דקדושה. וע"כ מצוה ללמד גם את בן בנו תורה שזה בחינת יעקב שזכה לאור השכל דקדושה והיה בן בנו של אברהם אבינו ע"ה. ועל כן מצוה על כל חכם מישראל ללמד לתלמידים. כי מאחר שזכה לאור החכמה עד שיקרא חכם ע"כ צריך להאיר מאור חכמתו גם לאחרים כי זה עיקר מעלת האור שמאיר ובא לאחרים. וע"כ כשבנו של כל אחד מישראל מתחיל לדבר מלמדו פסוק תורה צוה לנו משה ופסוק שמע ישראל וכו'. כי בזה מתחיל לחנכו בעסק התורה שעי"ז נותנים כח לבחי' המלכות דקדושה שזה בחי' שמע ישראל בחי' קבלת מלכות שמים. וע"כ נותנים למלמד אחד כ"ה תינוקות כנגד כ"ה אותוון שיש פסוק שמע ישראל. וע"כ יקר וגדול מאד מעלת הלימוד של תינוקות של בית רבן מחמת שהוא מהבל פה שאין בו חטא שזה בחי' ההבלים דקדושה של בחי' מלכות דקדושה. כי אין בהם עדיין אחיזה לההבלים דסט"א שנמשכין מצד היצה"ר בחי' מלכות דסט"א. וע"כ הלימוד שלהם חשוב ביותר והעולם מתקיים על ידו. וע"כ אין מלמדין תורה לתלמיד שאינו הגון. כי מאחר שכבר גבר יצרו עליו ונמשך אחר עצתו ע"כ יוכל לפגום ע,י לימוד תורתו ביותר בבחי' לא זכה נעשית לו סם מות ר"ל וע"כ צריכין תחלה להחזיר אותו למוטב ולהמשיכו לצד הקדושה ואח,כ מלמדין אותו. וע"כ חייב אדם בת"ת כל ימי חייו עד יום מותו. כי מאחר שעיקר החיות דקדושה שהיא מבחי' אור החכמה דקדושה זוכין לזה ע"י בחי' מלכות ועיקר כח מלכות דקדושה ע"י עסק התורה. וע"F בין ענין וביןעשיר בכל אשר יעבור על האדם כל ימי חייו חייב לקבוע עתים לתורה. כי בכל אשר יעבבור על האדם צריכין רק להסתכל על פנימיות השכל שיש בכל זה ולזה זוכין רק ע"י עסק התורה ע"כ צריך להיות קבוע תמיד ל"ת וע"כ חייב אדם לשלש שנותיו שליש במקרא שהוא בחי' מקור התורה ויסודה זה כנדגד בחי' מקור החכמה והשכל דקדושה. שליש במשנה דהיינו תורה שבע"פ זה כנגד בחי' מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה שעל ידה יכולין לזכות לאור השכל שיש במקרא. כי בלא תורה שבע"פ א"א כלל להשיג כוונת התורה לאמתה מחמת גודל בהירות האור שבה. היא בחי' לבנה. ושליש בתלמוד זה כנגד בחי' האור שמקבלת הלבנה מאור החמה עד שנעשה אור הלבנה כאור החמה שזה בחי' תלמוד שמבאר טעמי המשנה ומחבר וכלל היטב תורה שבע"פ עם תורה שבכתב ע"י י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם וכיוצא בזה. וע,כ יש אומרים שבתלמוד בבלי יוצא האדם ידי חובתו בשביל הכל כי הוא כלליות הכל. וע,F אסור ללמוד חכמות חיצוניות ומכש"כ הנוטים למינות ח,ו שהם היצה"ר בחי' מלכות דסט"א ח"ו. וע"כ אין לאדם לטייל בפרדס שאר החכמות אפילו באקראי רק לאחר שמילא כריסו בש"ס ופוסקים ובקי היטב בכל התורה כולה כי באם לאו אזי כשנכנס באלו החכמות אפילו של היתר תוכל להתגבר עליו ביותר הסט"א שיונקת משם. וע,כ ת"ת שקול כנגד כל המצוות. כי זוכין על ידה לבחי' התיקונים הנ"ל שהם כלליות הכל.
וע"כ אין אדם לומד רוב חכמתו כ,א בלילה. כי מחמת גודל החכמה א"א לזכות אליו כ"א ע"י בחי' מלכות שהיא בחי' לילה. וע"כ כל הלומד תורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ששרשו בבחי' החכמה העליונה כנ"ל והחוט של חסד הוא בח'י חן בלשון רז"ל כי עי"ז זוכין לחן דקדושה כמבואר במאמר אשרי הנ"ל. וע"כ כשמסיימין מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה. כי הסיום שהוא סוף דבר הוא בבח' ימלכות שמים מקור השמחה וכל בחי' סעודות של מצוה ואכילה ושתיה דקדושה כידוע. וע"כ אומרים אז אז הדרן עלך וכו' דעתן עלך וכו'. הדר הוא כנגד בחי' מלכות בחי' כבוד הדר מלכותו גם הוא בחי' הידור וחן בחי' הוד והדר תשוה עליו. דעת הוא כנגד אור הדעת והחכמה. ויש מפרשין הדרן מלשון בעי למי הדר מלשון חזרה שחיזר על משנתו. כי מאחר שזכהלסיים המסכתא שזה מבח'י מלכות בחי' סוף דבר ועי"ז בעצמו זוכה לאור החכמה שהיא בבחי' ראשית ע"כ צריך תיכף לחזור על משנתו לראשית המסכתא ואפילו אם אינו חוזר ולומד ממש תיכף זאת המסכתא מתחלתה עכ"פ צריך גם בסוף המסכתא שתהיה דעתו וחמחשבתו קשורה ואדוקה היטב עדיין גם בתחלת המסכת. ועי"ז מחבר בחי' הלבנה עם החמה וזוכה לבחי' צחן דקדושה הנ"ל וזה שסיים לא נתנשי מינך וכו' ולא תתנשי מינן וכו' היינו בחי' חיבור וקשר הנ"ל. לרא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי שזה בעצמו ג"כ בחי' התיקונים הנ,ל שהם בח'י חכמה ובחי' מלכות דקדושה. וכן נפשות ישראל עם התורה הק' הם ג"כ בחי' חיבור ויחוד שתי בחינות הנ"ל. וע"כ אומרים זאת בסוף המסכתא בכדי לייחד ולחזק בחי' החיבור והיחוד דקדושה הנ"ל בשלימות: