סימן ר"ס וכו'

הלכות מילה. כי הערלה מרמז לבחי' מלכות דסט"א שהיא בחי' כלל העכו"ם הכלולים בקליפת עשו וישמעאל כידוע. וע"כ צריכין ישראל להעביר אותה. וע"כ כלל התגברות היצה"ר שמכניס רוח שטות בהאדם נקרא ג"כ ערלה כ"ש ומלתם את ערלת לבבכם ותרגומו ית טפשות לבכון. ומחמת שעיקר התגברות הרוח שטות של היהצ"ר הוא בתאוה זאת בבחי' מה שדרז"ל על פסוק כי תשטה אשתו וכמובא בזוה"ק עיקרא דיצרא בישא לגלאה עריין, וע,כ ע"י כריתת הערלה יפריעה מכיניען כח היצה"ר וממעטין תאוות המשגל כמובא בדבריהם ז"ל. וזה בחי' התגלות העטרה שנתגלה ע"י המילה. היינו שנתגלה בחי' הארת מלכות דקדושה שהיא בחי' אשת חיל עטרת בעלה. וכן בקידוש לבנה אומרים שתחדש עטרת תפארת ועי"ז זוכין לאור השכל והמוחין דקדושה עד שזוכין להשיג א תהשי"ת ע"י כל דבר שבעולם וזה ג"כ בחי' התגלות העטרה כי המוחין הם עיקר העטרה בחי' ועטרותיהם בראשיהם הנאמר על הצדיקים לעתיד לבא כמבואר במ"א. וזה ג"כ בחי' מה שארז"ל (מגילה דף ט"ו ע"ב) עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וכו'. וזה בחי' מה שדרז"ל (במ"ר נשא פרשה י"ב) זה הדבר אשר צוה ה' תעשו על המילה ואז ןוירא אליכם כבוד ה' וכן אצל אברהם כשנימול נאמר וירא אליו ה' וכו' היינו כנ"ל. כי עי"ז זוכין להתגלות אלהותו ית' שישיג אלהותו ית' ע,י כ"ד שבעולם וזה בחי' מבשרי אחזה אלוה וכמו שדרז"ל. וזה בחי' מלה בשמיני כנגד אור החכמה שהיא בחי' חי"ת כנ"ל. וע"כ אין מלין אלא ביום כי אור החכמה היא בחי' אור נגה הולך ואור עד נכון היום. וע,כ חולה שהוא מבחי' פגם החיות פגם החכמה וכמובן בכתבים ג"כ על פסוק ה' יסעדנו על ערש דוי וע"כ אין מלין אותו עד שיבריא.

וממתינין לו ז' ימים מעת לעת בכדי להמשיך עליו מחדש אור החיל והחכמה דקדושהשהוא בחי' חי"ת כנ"ל ואז מלין אותו במה ברים אמורים כשחלצתו חמה וכו' שמזה נראה שהחולאת הוא מחמת שהתגברה עליו בחי' חמה דסט"א וזה בחי' מה שהיצה"ר נקרא חם דמחמתם גופיה דבר נש וכו'. וכמו כן בשאר חולי בשכל הגוף ששלט הפגם בכלל החיות אבל אם חלה רק באחד מאיבריו וכו' מלין אותו מיד לאחר שיבריא. אבל כאבו לו עיניו כאב גדול הוי כחולי שבכל הגוף. כי עינים על שם החכמה נאמר כי צריך להסתכל בעינא פקיחא תמיד על אור החכמה שבכל דבר כנ"ל. וזה בחי' ברית כרתי לעיני וכו'. וזה בחי' העין אורות המרומזים באותיות מ"ל שבמצוות מילה. וזה ג"כ בחי' העין חסדים כמובא בכוונות כי שורש החסד בכחהמ כנ"ל כ"פ וזה ג"כ בחי' החי"ת אורות חית חסדים המובא בכוונות היינו בח'י חי"ת הנ"ל.

(ואין לנו עסק בנסתרות) וזה בחינת מילה ופריעה ומציצה. מילה הוא כנגד בחי' ביטול היצה"ר שמסית את האדם לדבר עבירה ממש ר"ל שזה בחי' ערלה ממש. פריעה הוא כנגד מה שדרך היצה"ר להתלבש במצוות ואז צריכין זריזות והתחכמות גדול לבלי לשמוע אליו ואעפ"כ אל יניח ויעזוב את המצוה בשביל זה רק יבדיל ויפריש את הטוב מהרע ויעשה את המצוה בחכמה ושכל כזה שלא יבא עי,ז לידי עבירה כרצון היצה"ר וכוונתו ח"ו וזה בחי' פריעה שפורע את העור ומחלקו ומניח אותו לדבק ולהכלל בבשרר העטרה ואינו תולש וחותך אותו לגמרי והיינו כע"ל שעושזה הדבר באופן כזה שיכלל הכל בקדושה ולא יצא מזה שום תקלה ופגם ומכשול ח"ו. וע"כ מל ולא פרע כאלו לא מל. כי יוכל היצה"ר להתגבר עליו עוד ח"ו עי"ז בחי' זו שמתלבש עצמו במצוות עד שמביאו לעבירהכ שהוא בחי' ערלה גמורה ח"ו. ואח"כ מוצצין את הדם ובזה מכניעין בחי' המלכות דסט"א בחי' קליפת עוש אדמוני איש הדמים לגמרי שלא יהיה לו שום אחיזה בנפש ישרא לאפילו בכח. כי לפעמים מכניעין את היצה"ר שלא יוכל להתגבר בפועל ממש להביא לידי עבירה ח"ו אפילו ע"י בחי' זו שמתלבש עצמו במצוות ואעפ"כ יש לו אחיזה בבחי' כח ח"ו ואז אין האדם בטוח ממנועדיין כי דוב אורב הוא עליו להפילו בכל פעם ברשתו ח"ו. ואחיזה את מאחר שהיא רק בפנימיות לבד בבחי' כח כנ"ל ע"כ אינה לא בכלל הערלה ולא בכלל עור הפריעה מאחר שאינה נראית ונכרת כלל ואז היא רק בבחי' דם ששם שורש אחיזתו בבחי' כח ח"ו. וע"כ צריכין למוצצו ג,כ היטב עד שלא ישאר בו רק דם טוב וקדוש שאין בו שום אחיזה להרע כלל אפילו בכח ואז נתגלה אור העטרה שהיא בחינת המשכת אור התיקונים הנ,ל בשלימות. וע"כ נולד כשהוא מהול צריך ג"כ להטיף ממנו דם ברית. בכדי לבטל ממנו גם בחי' אחיזת הרע בכח כנ"ל. וכנגד ג' בחינות אלו ממשיכין בחינת ג' תיקונים הנ"ל. כי על ידי כריתת הערלה שהיא בחינת המלכות דסט"א שמתגברת לעשות רע גמור בפועל ממש ח"ו וכשכורתין אותה זה בחי' שמתגבר בחי' המלכות דקדושה כי כשזה קם זה נופל וכו'.

והתיקון שע,י עסק התורה הוא בחי' התיקון שממשיכין ע"י הפריעה שעי"ז מבדילין הרע מהטוב והרע נופל ונשאר הטוב בשלימות שזה זוכין בשלימות על ידי עסק התורה שמבדלת בין הרע והטווב בשלימות. וזה בחי' מה שארז"ל כל מה דאסר לן רחמנא שרי לן ןוכו'. היינו שמבררין הטוב גם מבח'י הרע כנ"ל. וע"י שמכניעין הרע גם בשרשו בבחינת כח שזה בח'י המציצה כנ"ל עי"ז זוכין להתגלות אור החכמה העליונה שהיא בבחי' כח כידוע שזה בחי' חכמה אותיות כח מה כמובא. וזה בחי' מה שאומרין בפסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חציריך. זה כנגד בחינת המלכות דקדושה שהיא בחינת חצרות ה'. נשבעה בטוב ביתך זה כנגד בחינ התורה כי אין טוב אלא תורה והיא בחי' בית ה' בית דבראשית. קדוש היכלך זה כנגד בחי' אור החכמה שנקראת קודש כידוע והוא עיקר הפנימיות שבבחי' היכל המלך בחינת נקודה בהיכליה ועיין זוה"ק והכל עולה אל מקום אחד וע"כ אחר המילה מברכין על היין שמרמז לבחי' מלכות וכן לבחי' חכמה כנ"ל כ"פ. וע"כ מתפללין אז על חיותל התינוק וקיומו כי ע,י תיקונים הנ" לנתקבלה התפלה. ועל כן נותנין אז שם ישראל להתינוק כי שם מרמז גם כן לבחי' התיקונים הנ"ל ושם שורש כל השמות של בני ישראל וזה שאומרים כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה. זה כנגד עסק התורה שעל ידה עיקר המשכת התיקונים הנ"ל. וזה ולחופה זה כנגד בחי' מקור החכמה העלונה שמשם יוצא ומאיר אור בחי' השמש בבחינת והוא כחתן יוצא מחופתו וכמובן בזוה"ק. ולמע"ט זה כנגד בחי' מלכות המקננת בעשיה כידוע. וזה ואומר לך בדמיך חיי כי על ידי דם מילה זוכין להמשכת התיקונים הנ"ל שהם עיקר בחי' החיים כנ"ל. וזה בחי' החשמל המובא בכוונות ובזוה"ק כי דרז"ל חשמל מלשון חשות וממללות שזה בחי' כלל התיקונים הנ,ל כי חכמה היא בחי' חש בח'י סיג לחכמה שתיקה. מל הוא מבחי' מלכות פה בחי' דיבור. וע, כ נותנין הערלה ודם המציצה בעפר זה בחי' מה שארז"ל לענין הכנעת היצה,ר יזכיר לו יום המיתה בחי' כי עפר אתה ואל עפר תשוב. וגם כי עפר מרמז לבחי' המלכות דקדושה כידוע. וזה בחי' הכל היה מן העפר ודרז"ל אפילו גלגל חמה כי א":א לזכות לאור השכל שהוא בחי' חמה כ"א ע"י בחי' מלכות שהוא בחי' עפר כנ"ל. וע"כ נוהגין לעשות כסא לאליהו ומבואר בסידור קול יעקב שזה מחמת שהוא מבחי' מלכות וכו' היינ וכנ"ל כי על ידו נתגלה מלכות שמים כ"כ וירא כל העם וכו' ויאמרו ה' הוא האלהים וכו'. וע"F כשיגיע זמן ביאת המשיח שאז יתגלה מלכותו ית' בשלימות בבחי' ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלכוה ועל כן יבא אז אליהו מתחלה לבשר על זה כי זה מבחינתו ועל כן צריך לומר בפיו שהוא כסא אליהו כי מלכו תפה וכו'. וזה בחינת מעלת מצוות סנדק שהוא כקטורת. היינו מאחר שעל ברכיו מקיימין מצוות מילה שעי"ז עיקר הכנעת היצה"ר על כן הוא בבח'י קטרת כמבואר בזוה"ק ח"ב דף רי"ח ע"ב בגין דקורת תבירו דיצה"ר איהו וודאי בכל סטרין וכו' ליטת לך מלה בעלמא למתבר לסט"א בר קטרת וכו' ומסיים ואישתזיב מכל דינין וכו' ומדינא דמלכו אחרא. ועיין בזה עוד בזוהר חדש שיר השירים דף פ' ע"ב. וע"כ האשה מביאה התינוק עד ביהכנ"ס מחמת שהיא מבחינת מלכות בחי' אשה יראת ה' וכו'. ועל כן נהגו המוהלים להתפלל ביום המילה. מחמת שעי"ז התפלה מקובלת. וע"כ הסנדק והמוהל עולין לתורה. כי עיקר המשכת התיקונים הנ" להוא ע"י התורה. ומה שהסנדק קודם למוהל עיין הטעם באחרוני הפוסקים. ועל כן עושין סעודה ביום המילה כי ע"י המשכת התיקונים הנ"ל עי"ז עיקר תיקון הסעודה כנ"ל כ"פ. וע"כ מילה דוחה צרעת. כי על ידה נדחה בחי' המלכות דסט"א שנקראת צרעת ובהרת ונגע כידוע וע"כ חותכה עם הערלה כי היא בחי' אחת עמה. וע"כ מילה דוחה שבת כי ממשיכין על ידה אור החכמה העליונה שהיא שורש קדושת שבת בחינת כי קדש הוא כידוע. וזה שארז"ל (נדר ים דף ל"א ע"ב) קונים שאני נהנה לערלים אסור במולי עכו"ם כי הם עיקר בחי' הערלה. וזה שאמרו שם מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים וכו' כי משם כל בחי' הרשעות והיא מאוסה ומגונה היפוך בחי'החן דק' המבפ"נ. וזה גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שהם כלל דרשות התורה וכנגד י"ג מדות של רחמים שהם בחינת כלל התפלה. גדולה מילה שדוחה את השבת היינו כנ"ל. גדולה מילה שלא נתלה למשה וכו' ואעפ"כ שהוא בעצמו בחינת שמש בחינת חכמה. גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו ע"ה לא נקרא שלם עד שמל. כי לפעמים מתלבש גם היצה"ר במצוות וע"כ עיקר שלימות המצוות הוא כשמכניעין את היצה"ר לגמרי וגם כי עי"ז זוכין לאור החכמה שהיא עיקר השלימות בחי' דעת קנית מה חסרת וזה פירוש שאמר התהלך לפני והיה תמים שתזכה לאור השכל דקדושה שהוא בחי' יעקב איש תם וכמבפ"נ. ד"א גדולה מילה שאלמלא היא נא ברא הקב"ה את עולמו וכו' כי עיקר בריאת העולם בגין דישתמודעין ליה ולזה א,א לזכו תךכ"א ע"י מצוות מילה כנ"ל ועיין שם עוד בדף ל"ב רס"ז) הלכות עבדים. מצוות עשה על הרב למול עבדיו וכו'. כי אף על פי שנולד מן העכו"ם שהם מבחי' היצה"ר בחי' מלכות דסט"א בחי' ערלה אעפ,כ מאחר שנמכר לישראל ונכנס תחת רשותו שהוא מבחי' היצ"ט מלכות דקדושה על כן צריך למולו ולחתוך ערלתו בכדי להסיר ממנו זוהמת היהצ"ר מלכות דסט"א. ויש חילוקי דינים בין יליד בית שנימול לשמונה כי יכול להמשיך עליו אזיה התנוצצת מבחי' אור החי"תהנ"ל. ומקנת כסף הנימול במיום שנלקח כי צרכין רק לחתוך ערלתו בכדי לכוללו קצת בבחי' מלכות דקדושה ויש בזה חילקי דינים בשו"ע והכל מבואר ע"פ הנ"ל. וע"כ מודעין לו עקרי הדת וכו' ומבטלין אותו כגר בכדי להמשיך עליו בחינת מימי הדעת דקדושה שעי"ז זוכין להכיר אותו ית' ואעפ"כ אין לו עדיין דין ישראל לגמרי וחייב רק במצוות שהנשים חייבות בהם. וע"כ כשמשחררו ורוצה לכנוס בקדושת ישראל ממש אז צריך עוד טבילה אח"כ בפני שלשה ויתבאר לקמן. ועל כן העבד נקנה לרבו בכסף ובשטר ובחזקה כנגד ג' בחינות הנ"ל. כסף הוא כנגד בחינת חמכה מוחא בחינת בצל החכמה בצל הכסף בחינת מסיטרא דימינא מוחא חיורא ככס פא. שטר הוא כנגד בחי' מלכות שהוא בעשיה כנ"ל. וע"כ קונה העבד את עצמו לצאת לחירות לגמרי גם בן בג' דברים בכסף נגד בחינת חכמה. בשטר נגד בחי' תורה. ובראשי איברים זה כנגד בחינת מלכות. כי העבד עצמו הוא מבחי' מלכות (עיין מאורי אור) ועיקר שלימותו הוא ממה שרבו מאיר בו מאור קדושתו וחכמתו שעי"ז כוללו קצת בקדושת ישראל ואעפ"כ הוא משועבד אליו לעבודתו. וע"כ אם הכהו רבו יוצא בשן ועין שמרמזין לבח'י חכמה.

כי יש ל"ב שיניים כנגד ל"ב נתיבות החכמה כידוע וכן עינים על שם החכמה נאמר. וכן בשאר ראשי איברים שמרמזין ג"כלבחינת חיות וחכמה שבזה האבר. כי ראש הוא מבחי' ראשית חכמה. נמצא שלא די' שלא האיר לו רבו בחינת חיות וחכמה אף גם שפגם במיעוט בחינת החיות והחכמה שיש בו על כן קנסה אותו התורה שיצאעבדו לחירות לגמרי וכופין ותו לכתוב לו שטר שיחרור ואז שוב אין משועבד לרבו לקבל ממנו קדושה וחיות רק מקבל חיות מכלל קדושת ישראל שמאיר בהם בחינת החיות והקדושה מאור החכמה דקדושה כנ"ל. וע,כ אינו יוצא לחירות עד שיעשה האדון דבר זה בכוונה שנמשכת מבחי' חכמה שלו. וע,כ אין לשחרר את עבדו כי אם מחמת דבר מצוה. כי מי יודע אם הוא במדריגה כזאת שיוכ ללזכות לקדושת ישראל ממש מאחר שבשרשו הוא מעכו"ם רק שנמכר לישראל. ועל כן זכו תהוא לפניו שיהיה משועבד לישראל לעולם בבחינת לעולם בהם תעבודו ואם ישחררו אפשר שלפגם ומכשול יחשב זה וגם להרב ואדון שלו כי אולי יתן בזה איזה שפע והארה לאותם הסמוכים לצד בחי' הטס"א ר"ל. וע"כ מותר לשחררו לדבר מצוה. כי מאחר שיסוד ענין השיחרור נכלל תיכף בענין של מצוה שהוא מבחי' המלכות דקדושה ע"כ שוב אין לחוש לכל זה כי שומר מצוה לא ידע דבר רע ומסתמא לא יהיה שום תקלה ופגם עי"ז