נחת השולחן
הלכו תשילוח הקן. כי יקרא לפניך קן צפור בדרך וכו' ומבואר בדרז"ל שמרמז על הגלות בחינת כצפור נודדת מן קנה וכו' היינו בזמן הגלות והטלטול שאז בחי' התגברות המלכות דסט"א בחינת היצה"ר בחי' עשו שמבזה את הבכורה שהיא בחי' השכל דקדושה כנ"ל. גם כי ממילא ע"י הגלות עי"ז השכל והחכמה אינם מאירים בשלימות כמובן בדבריהם ז"ל (מגילה דף י"ב) ע"כ אז צריך ליזהר ביותר שיהיו מעשיו מרובןי מחכמתו ושתיהיה יראת חטאו קודמת לחכמתו. כי מחמת שדרך היצה"ר להתלבש במצוות ע"כ מתגבר אז דייקא (בעת בחינת קטנות השכל) לפתות את האדם לבקש ולחפש אז דייקא ביותר אחר השכל והחכמה וכל כוונת היצר הרע בזה בכדי להחליש דעתו ולבלבל אותו עי"ז ביותר. כי מאחר שהשכל עכשיו בקטנות ובהעלמה מחמת התגברות הגלות ע"כ ע"י שיהיהקשה לו להאדם להשיג אז אור השכל בשלימות עי"ז יתייאש עצמו לגמרי ויעזוב ויניח גם מעט הטוב שיוכל למצוא גם אז דהיינו עסק התורה וקיום המצוות ומעש"ט ולקבל עליו עו למלכות שמים שלימה שזה יוכל האדם לקיים בכל עת ובכל זמן. ועל כן הזהירה התורה ע"ז שאם ימצא קן צפור בדרך היינו בבחינת הגלות והטלטול.
והקן יהיה בכל מקום שיהיה וזה בכל עץ בחי' איזה לימוד מלימודי התורה שנקראת עץ חיים. או על הארץ היינו איזה מצוה שהירא מבחינת מלכות בחי' אץר וכן כל הענינים הכוללים בחי' תשוקת האמונה הק' שהיא בחינת ארץ בחינת שכן ארץ ורעה אמונה. וזה שמבאר אח"כ ביותר אפרוחים או ביצים מרמז ג"כ לשני בחינות הנ"ל וכמובן בזוה"ק אפרוחים מארי משנה או ביצים מארי מקרא. וזה והאם רובצת על האפרוחים וכו' כי באמת בוודאי חופף ומאיר עליהם אור החכמה דקדושה שהיא בחי' האם שלהם כי משם שרשם כידוע. ועל כן בא אז היצה"ר ומסיתו שידקדק דייקא ליקח האם שהיא בחינת השכל והחכמה, וכוונתו לבלבל עי"ז את הכל כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה לא תקח האם על הבנים כי תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים. וזה שלח תשלח את האם.
שלא יבקש גדולות וחכמות רק ואת הבנים תקח לך שירבה בתורהו במעש"ט. ויש עוד בזה כי אע"פ שצריך איש הישראלי להסתכל רק בהשכל שיש בכל דברוכנ"ל אעפ"כ בשעת עבודה של תורה ומצוות צריך לסלק כל חכמתו ויעשה רצונו ית' רק בתמימות ופשיטות כעבד שעושה רצון קונו וכמבואר הרבה בזה בזוה,ק ובמאמר תקעו אמונה בליקות"נ סי' ה' כי זה התמימות דקדושה עולה על כל החכמות כמבואר במ,א. וע"כ יעקב דייקא שהוא בחי' השכל דקדושה נקרא איש תם כי זה עיקר שלימות השכל שישכיל שרחוק ממנו החכמה וכנ"ל כ"פ ובפרט בשעת תורה ועובדה צריכין בוודאי ליזהר בזה וע"כ הזהירה התורה גם כאן לא תיקח האם על הבנים שלא ישתמש בחכמתו והשגתו בשעת עסק התורה ועובדוה כי זה יהיה נראה כאלו השיג כבר שלימות החכמה שיש בכל זה ובאמת לא התחיל עדיין להשיג כלל כי מאד עמקו מחשבותיו ית'. ועל כן שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך שיעשה הכל בתמימות ופשיטות שזה מבחי' מלכות בחי' צמצום השכל כנ"ל. וזה למען ייטב לך והארכת ימים שדייקא עי"ז זוכה לקבל אור השכל והחכמה שמשם שורש כל בחי' הטובה וכו' ואריכות ימיםך שבוע"ב ליום שכולו ארוך כשדרז"ל וזה שדרשו רז"ל פרט למזומן. היינו כי יש דברי עבודה וקדושה שכבר הם כאל ורשאי לחדד שכלו ולהתבונן בחכמתו עד היכן הדברים מגייעם בכדי לעשות אותם בכ"פ בחשק חדש לשא כמצוות אנשים מלומדה. וכן אם נטל הבנים והחזירם לקן וחזרה האם עליהם פטור מלשלח. כי מאחר שכבר זכה בהבנים וקיים כבר התורה ומצוות (שהם תולדות החכמה העליונה) בבחי' זו שלח תשלח את האם וכו' כנ"ל. ע"כ אחר"כ כשבאין לו המוחין מהארת החכמה שוב אין צריך לשלחם כי זה בחינת נעשה ונשמע בחי' עושי דברו והדר לשמוע בקול דברו. רק שצריך לחפש אח"כ אחר בחי' ומדריגת נעשה ונשמע גבוה עוד מזה וכמבואר במ"א וצריכין עוד לבאר בענין זה שבסימן זה הנ"ל: