יקרא דשבתא
עיקר עליית התפלה שהוא בחינת מלכות כידוע מבחינת הר ושדה לבחינת בית הוא על ידי קדושת שבת קודש כמבואר בכתבי האריז"ל, ומבואר ביותר בזוהר הרקיע פרשת משפטים על מאמר נחשא דפרח באוירא וכו'. וזה שנסמך בכמה מקומות ענין שבת לבנין בית המקדש. ועל כן יעקב אבינו שהוא הראשון שמבואר בו ששמר את השבת זכה לקרא את מקום בית המקדש בשם בית כמבואר בפנים. ועל ידי שמעלין התפלה מהר ושדה לבחינת בית על ידי זה יש גם לעכו"ם השגה באלקותו יתברך, ועל כן נסמך (ישעיה נו) ענין התקרבות הגרים לענין שמירת שבת כמו שכתוב ובני הנכר וכו' כל שומר שבת וכו'. וסיים והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים היינו כנ"ל וכמבואר בפנים, ועל כן בכניסת שבת אומרים מזמורים שמדברים מגדולת הבורא יתברך ושגם העכו"ם ידעו גם כן מגדולתו יתברך. ומחמת שעינן זה נעשה דייקא על ידי צדיקי הדור בבחינת ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. שזה בחינת מה שנאמר על קדושת שבת גם כן יכולה היא שתרחם על כן נוהגין לנסוע לצדיקים על שבת דייקא. ומבואר לקמן בפנים סימן קס"ז כי השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת הם כמו תענית ובסימן נ"ז במאמר שאלו את ריב"ק מבואר כי ענג שבת גדול יותר מתענית, וכן שמענו שאמר רבינו זצ"ל כי השבתים ששובתים אצל הצדיק האמת הם גדולים יותר מכמה פעמים תענית משבת לשבת. ועיין תנחומא פרשה בראשית לענין תענית אסתר מבואר להדיא שכבוד שבת עדיף מאלף תעניות.
ומחמת שעיקר שלימות קדושת שבת הוא אצל הצדיקי אמת ואצל התלמידי חכמים אמתיים על כן גדולה מאוד מעלת השבתים ששובתים אצלם דייקא.
וזה יש לרמז גם כן בכלל השב' אשת' האיש' (המבואר בפנים) סופי תיבות שב"ת. ואש"ת ראשי תיבות א'ת ש'בתותי ת'שמורו כמובא בכתבי האריז"ל (ואז עיקר עליית התפילה והמלכות שהיא בחינת אשת) ועיקר התיקון הוא על ידי הצדיק והתלמיד חכם האמת. וזה כי נביא הוא עיין בסוף התיקונים בפירוש האריז"ל בסוד ואשיבה רגלי אל עדותיך ששבים רגליה אל מקום נצח והוד שבו שמשם שורש הנבואה וכו' עיין שם ועיין בזוהר הרקיע הנ"ל ותבין ביותר.
גם שבת הוא בחינת ביטול הגאוה כמו שכתוב שבו איש תחתיו בחינת ענוה ושפלות כמבואר במקום אחר.
ואז נכנעין ונתבטלין כל בחינות עבודה זרה אלקים אחרים כמבואר בזוהר הקדוש. כי בשבת נמשך לכל אחד מישראל בחינת רוח קדושה שהוא בחינת רוח הקודש ממש. והצדיק האמת זוכה אז לרוח הקודש במעלה גבוהה ונפלאה מאד כמבואר כל זה בזוהר הקדוש. ועל ידי זה נכנע ונתבטל בחינת הרוח גבוה אל אחר ונעשה מאחר אחד וכו' כמבואר בפנים. שזה סוד קדושת שבת שנקרא אחד וכנ"ל כמה פעמים בחינת רזא דשבתא דא הוא שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו'. ועל כן אמרו רז"ל המחלל את השבת כאלו עובד עבודה זרה והמשמר את השבת כהלכתה אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו.
ואז בשבת נמשך בחינת התיקון של רקודין והמחאת כף כי אז עולין הרגלין מבחינת רגליה יורדות מות אל הקדושה בבחינת אם תשוב משבת רגליך. ואז נתגלה גם הארת הידים כמבואר כל זה בכתבי האריז"ל. וזה בחינת עשות חפציך ביום קדשי כי הידים הם כלי המעשה ואז נמשך שמחה גדולה בכל העולמות, ומבואר בזוהר הקדוש בזוהר חדש שבכל שבת ושבת נכנס הקב"ה לגן עדן לחול (היינו לעשות ריקודין ומחולות) עם הצדיקים, ועיין בספר אור ישראל בסוד אם תשוב משבת רגליך שכתב מכאן יש סעד לעשות ריקודין וכו' עיין שם. ועל כן בשבת קודש אז עיקר הארת התורה בנגלה ובנסתר שזה בחינת ידין ורגלין כי הכל מודים כי בשבת ניתנה תורה. ומחמת שעיקר הארת התיקון הוא ברגלין בבחינת לבו נשא את רגליו כמבואר בפנים. וזה גם כן בחינת אם תשוב משבת רגליך דייקא. על כן אז עיקר זמן השגת הנסתר שבתורה שהיא בבחינת רגלין ואז נמתקין כל הדינים ונמשכין חסדים גדולים כידוע. ואז בשבת במנחה נסתלק משה רבינו עליו השלום ונכלל ברעוא דרעוין ונקבר אחר כך מול בית פעור כדי לבטל העבודה זרה ולהמתיק החרון אף. כי משה רבינו עליו השלום הוא בבחינה אחת עם התורה שהיא בחינת ידין ורגלין ועם שבת ששקולה שבת ככל התורה וזה בחינת ישמח משה במתנת חלקו וכנ"ל כמה פעמים. וזה בחינת ויקהל משה דייקא וציוום על שמירת שבת ועל מלאכת המשכן שהוא בחינת בנין הבית המקדש כי מקדש נמי אקרי משכן כנ"ל. ועל כן המן עמלק שכל כחו הוא מחילול שבת ח"ו כמו שאמרו רז"ל (שבת קי"ח) ויצאו מן העם ללקוט וכו' ויבא עמלק על כן רצה לבטל בנין בית המקדש והפיל פור בירח שמת בו משה דייקא כמבואר בפנים. והכנעתו היה על ידי מרדכי ואסתר שהם בחינת הארת הידין ורגלין שמאיר בשלימות בשבת קודש.
ועל כן מרדכי הוא בחינת בשמים ראש מר דרור.
ואסתר נקראת הדסה שכל זה מרמז על קדושת שבת שהוא בחינת תבלין אחד יש לנו ושבת שמו וריחו נודף כי אז עיקר הארת הנשמה שנהנה רק מן הריח. וזה גם כן בחינת מר דרור לשון חירות, שזה בחינת קדושת שבת שהוא בחינת חירות וביטול כל העבדות. ועל כן נקרא יהודי שכפר בעבודה זרה כי על ידו נתבטלו בחינות עבודה זרה ומחמת שעיקר הארת שבת הוא בבחינת רגלין על כן אמרו רז"ל (מגילה יג) על אסתר ששמרה את השבת כשהיתה בבית אחשורוש. ועל כן עיקר סיפור המגילה שהוא מהריגת ושתי וכו' על ידי עצת ממוכן שדרשו רז"ל שהוא המן ימח שמו היה בשבת כמו שדרשו רז"ל ביום השביעי כטוב לב המלך וכו' זה היה ביום השבת וכו' (מגילה יב), ויוסף שהוא בחינת שבת כנ"ל כמה פעמים ע"כ כתיב ביה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו כמבואר בפנים. ומחמת שבשבת עולין הרגלין מבחינת רגליה יורדות מות שזה סוד הקידוש של שבת כמבואר בפירוש האריז"ל הנ"ל שזה בחינת ומהדר ליה בקידושא דבי שמשא. על כן אמרו רז"ל בפרקי דרבי אליעזר פרק י"ח שהזהיר לקדש בלילי שבתות זוכה לאריכת ימים בעולם הזה ובעולם הבא. ועיין גם במגילה דף כ"ז במה הארכת ימים וכו' ולא בטלתי קידוש וכו' וזה בחינת ואפקינהו ואחרך אחרוכי המבואר בפנים שזה בחינת חיים ואריכת ימים.
וזה בחינת אם תשוב משבת רגליך (בחינת עליית רגלי הקדושה כנ"ל) עשות חפציך ביום קדשי (בחינת הארת הידים שהם כלי המעשה כנ"ל). וקראת לשבת עונג. ועיקר הענג הוא בלב כידוע ומבואר לקמן בפנים סימן קצ"א. היינו שיזכה לקבל הארת הרוח הקדש שבלב המאיר בשבת קדש שזה עיקר ענג שבת שעל ידו נמשך הארת הידים והרגלים ונתבטל הגאוה של הבעלי גאוה הרודפים אחר הכבוד ונוטלים גדולה לעצמן. וזה ולקדוש ה' מכובד שיהיה כל הכבוד והגדולה להצדיק האמת שהוא קדוש ה' והוא עצמו גם כן בחינת קדושת שבת קדש וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר היינו שיהיה מקושר לקדושת שבת במעשה ובדיבור ובמחשבה כמו שדרשו רז"ל. אז תתענג על ה' היינו שיזכה גם הוא לקבל שורש הארת הרוח הקדש של שבת שהוא העונג האמתי בחינת אז תתעענג על ה' דייקא כמבואר בזוהר הקדוש.
והרכבתיך על במותי ארץ ודרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות. כי כשהמלכות דקדושה עולה בשלימות אזי ממשלת הסטרא אחרא ממילא נופל ונתבטל כידוע. והאכלתיך נחלת יעקב אביך שהוא הראשון ששמר את השבת וזכה לנחלה בלי מצרים.
שזה בחינת שכל העולם ידעו על ידו מאלקותו יתברך בחינת כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים שזה בחינת עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם שזה בחינת נחלה בלי מצרים בחינת נחלת יעקב דייקא כנ"ל.
עוד יש לפרש אז תתענג על ה' זה בחינת נסתר שבתורה בחינת רגלין כמבואר במאמר לשמש שם סימן מ"ט. שזה עיקר בחינת ענג שבת. והרכבתיך על במותי ארץ היינו זרועות עולם זה בחינת הארת הידים בחינת נגלה שבתורה שהוא בחינת חרות על הלוחות בחי' חירות כמבואר בפנים. ועל כן דרשו רז"ל מזה שניצול משיעבוד מלכיות על דרך שדרשו רז"ל חרות על הלוחות חירות משיעבוד מלכיות וזה שסיים כי פי ה' דבר זה בחינת שלימות התפלה בחינת מלכות פה.
גם כי שלימות התפלה הוא בבחינת נבואה בחינת כי נביא הוא המבואר בפנים, כי הקב"ה מתאוה לתפלתו ומשגר תפלה סדורה בפיו וכו'. ותפלה כזו הוא בחינת כי פי ה' דיבר כי הוא דברי השם יתברך בעצמו כביכול בבחינת ואשים דברי בפיך וכו', וכמובן במאמר על אשר מעלתם סימן מ"ח ובמאמר תקעו ממשלה ליקוטי תנינא סימן א':