סימן רפב-אזמרה לאלקי בעודי

בשבת נידון כל אחד לכף זכות כי אז כל דינין אתכפיין ולא מתערין כלל ואז מאיר הנקודה טובה שיש בכל אחד מישראל אפילו במי שהוא רשע גמור ח"ו וכמבואר בזוהר חדש פרשת בראשית אין לך רשע מישראל שאין לו מעשים טובים דמעיילי להו לעלמא דאתי. ואימתי מעלי להו ביום השבת להיות כולם מוכתרים בכתר שבת וזה שאמרו רז"ל במדרש שיר השירים שחורה אני בימות החול ונאוה אני בשבת. ועל ידי זה שנידון האדם לכף זכות בשבת כנ"ל על ידי זה הוא עולה באמת לכף זכות וזוכה לתשובה ועל כן שבת הוא בחינת תשובה כנ"ל כמה פעמים. ועל כן אמרו רז"ל השומר שבת וכו' מוחלין לו על כל עוונותיו היינו על ידי שעולה באמת מכף חוב לכף זכות וזה בחינת גודל השמחה של שבת. ומבואר בזוהר שמות דף רנ"ו שבהיכל אחד יש ממונים לבדחא עלמא אלין כד נשמתא אתוספת בערב שבת כד איהי נפקת נפקין אלין עמה ומעברי מישראל כל עציבא וכל יגיעא וכל מרירו דנפשא וכל רוגזי דעלמא ואלין אינון בדחי עלמא. כי אז נדחין כל העצבות וכל מיני מרות שחורות והכל על ידי גודל הארת שבת קדש שעל ידו מתנוצצין ומאירין כל הנקודות טובות שיש בכל אחד מישראל ומזה נעשים זמירות ונגונים ואז יכולין להתפלל ולזמר ולהודות לה' כמבואר בפנים. וזה בחינת מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון עליון דייקא כי ה' עליון נורא וכו' בחינת אנת הוא עילאה על כל עילאין וכו' ולית מחשבא תפיסא ביה כלל איך הוא יתברך מצמצם כביכול את רצונו הפשוט לקבל תענוג ושעשועים מעבודת ישראל אפילו מהגדול שבגדולים אך אף על פי כן במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו. ורוצה דייקא בעבודת האדם השפל בבחינת ואבית תהלה מגושי עפר וכו'. וכפי זה יתכן גם כן שהוא מקבל שעשועים גם כן מאיזה נקודה טובה קטנה שבקטנות שנמצא אפילו בהפחות שבפחותים שבישראל. אדרבא זה הפחות צריך ביותר עוד לשמח את נפשו על שזכה גם הוא להיות בכלל ישראל ולגרום בהנקודה טובה כל שהוא שיש בו. תענוג ושעשועים ונחת רוח לאל עליון קונה שמים וארץ עילאה על כל עילאין וכו' עילת כל העילות וכו' יתברך שמו. ויאמין כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך ובכח נקודתו הטובה ובגודל רחמיו יתברך ובכח וזכות שמירת שבת קדש יוכל גם הוא לחזור בתשובה שלימה ולעלות באמת מכף חובה לכף זכות עד שיתהפך לטוב גמור. וזה גם כן בכלל כי ה' עליון וכמבואר במקום אחר שלגדולת השם יתברך אין חקר ויש חסדים כאלו אצלו יתברך עד שעל ידי תשובה שלימה יוכל להתהפך הכל לטובה עד שמעוונות יהיו נעשין זכיות וכמו שאמרו רז"ל. וזה להגיד בבוקר חסדיך היינו כשזוכין להרגיש איזה הארה והתנוצצות דקדושה שהוא בחינת בוקר צריכין בודואי להודות ולהגיד חסדיו יתברך. ואמונתך בלילות היינו שאפילו בעת התגברות החשך וכמה וכמה מיני חשכות שזה בחינת בלילות (לשון רבים) אף על פי כן צריכין גם אז להיות חזר ואמיץ באמונתו יתברך ולהרבות בדיבורי אמונה הן לעצמו והן לחבירו ולהאמין שדייקא במקום שאתה מוצא גדולתו יתברך שם אתה מוצא ענוותנותו עד שהוא יתברך מקבל תענוג גדול מהנקודות טובות שיש בכל אחד מישראל אפילו מהקטן שבקטנים כנ"ל.

וזה עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור זה בחינת הזמירות ונגונים שנעשים על ידי זה וזה כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידך ארנן. כי כשהאדם מתבונן במעשיו ונדמה לו שעוונותיו מרובין מזכיותיו עד שאין זכיותיו נחשבין כלל בפרט כי גם הם מלאים חסרונות ופניות וכיוצא ואז יהרהר בלבבו על מה שוא בראת כל בני האדם הלא כל פעל ה' למעניהו ולכבודי בראתיו וכו' והלואי שלא לפגום על כל פנים נגד כבודו יתברך ח"ו. וכבר נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא. ואם כן יוקשה לו באמת על מה נברא. אבל כשמגיע שבת ומתחיל להאיר ולהתנוצץ בכל אחד מישראל החיות דקדושה של אור נקודתו הטובה אז מבין ורואה מרחוק שהכל כדאי בשביל נקודה טובה אחת לעשות נחת רוח לאביו שבשמים ולית רעותא טבא דאתאביד וסוף כל סוף יגמור השם יתברך אתם שלו עם כל אחד מישראל עד שכולם יעלו באמת לכף זכות ויזכו לשלימות תכליתם עד שיתגדל כבוד שמים על ידם ועל כן יש לשמוח מאד בפעלו יתברך בבחינת כי שמחתני ה' בפעלך וכו' כנ"ל. וזה שסיימו שם רז"ל ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו היינו שיפשפש ויבדיל את מעשיו שלא יהיה מעורב טוב ורע ביחד עד שאין מעלת הטוב ניכר מחמת רוב הרע רק יפריש ויבדיל את הרע לבדו והנקודות טובות שנמצאו בו יהיו גם כן לבדם. ויחיה את עצמו וישמח בהם מאד, ואז יכריע המעט טוב שבו את כל הרע עד שיזכה לתשובה שלימה. וזה ואמרי ליה ימשמש במעשיו היינו שקודם שיעשה איזה דבר ימשמש בו היטב לראות בו הטוב הוא אם רע וישער בדעתו גדולת הבורא יתברך וגודל הפסד עבירה רחמנא ליצלן וכן להיפוך גודל מעלת המצוה עד שכל נקודה טובה יקרה מאד עד אין סוף ואז בוודאי ילך תמיד בדרך הטוב. וזה מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך היינו גם כן בענין הנ"ל יש עומק גדול כל כך עד שאי אפשר לבאר כלל עומק הענין שיש בזה וכמובן קצת גם בלקוטי הלכות. ועל זה סובב והולך כל ענין המזמור אחר כך ומבאר איך שהצלחת הרשעים הוא רק לפי שעה כרגע קלה וסוף כל סוף יכלו ויאבדו והצלחת הצדיקים הוא נצחיית ועושין פירות וגזען מחליף כתמר וארז וכו'. וזה בכלליות ומזה יש להבין גם בפרטיות שהעיקר להתחזק עצמו באמונה שלימה ברב חסדו וטובו וגודל רחמיו יתברך ולהתחרט מאד על שמרד נגד כבודו יתברך אפילו באיזה פגם כל שהוא כי מי יוכל לשער הפסד עבירה קלה רחמנא ליצלן. וכן להיפך לחזק את עצמו ולשמח את נפשו מאד בכל נקודה טובה ואז בוודאי יזכה לתשובה שלימה והרע שבו יפול ויתבטל ממנו לגמרי והטוב שבו יגדל ויפרח כתמר וארז עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. וזה שמבואר בכתבים על מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת ראשי תיבות למש"ה וכו' כי אז עוסק משה רבינו עליו השלום עם עוד צדיקים שעמו להעלות נשמות החיים והמתים שנפלו לעמקי הקליפות רחמנא ליצלן היינו כנ"ל. כי זה היה עבודת משה רבינו עליו השלום בחייו וגם עכשיו לחפש ולמצוא הטוב שבכל אחד מישראל ולדון אותו לכף זכות. ועיקר שלימות ענין זה נעשה על ידי קדושת שבת כנ"ל. וזה ויקהל משה את כל עדת ישראל ומבואר בזוהר ויקהל דף קצ"ה בגין דהוו ערב רב בינייהו אצטריך משה לאכנשא לון ולייחדא לון מבינייהו עיין שם באורך וזה גם כן בבחינת הנ"ל. כי בתחלה היו מעורבין עם הערב רב (שזה בחינת שהטוב מעורב עם הרע ביחד וזה גרם להם חטא העגל. ועל כן אחר כך הפרישם משה מן הערב רב והקהילם יחד היינו שהקהיל וקיבץ יחד כל הנקודות טובות של קדושת ישראל שיש בהם ואז נצטוו על מלאכת המשכן כי מהנקודות טובות אלו נבנה המשכן כמובן גם בפנים במאמר זה וכן מבואר גם כן בליקוטי הלכות ונצטוו גם כן על הזהרת שבת כי אין מלאכת המשכן דוחה שבת רק אדרבא כל עיקר הכח הזה לקבץ ולברר הנקודות טובות שיש בישראל ולבנות המשכן על ידי זה. הכל נמשך מקדושת שבת כנ"ל. ועיין בליקוטי הלכות הלכות תחומין שביאר ענין קדושת שבת על פי המאמר הזה בדברים נפלאים:

ועיין פנים מבואר מענין שבכל דור יש רועה והוא בחינת משה שהוא רעיא מהימנא וזה הרועה עושה משכן. ודע שהתינוקות של בית רבן מקבלין הבל פיהם שאין בו חטא מזה המשכן וכו' עיין שם. וזה בחינת מה שפרשת ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וכו' מסיימת ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וכו' מבין שני הכרובים וידבר אליו. וזה ידוע ומובא בהקדמת הזוהר דף א' כי הכרובים הם שורש בחינת התינוקות של בית רבן שזה בחינת כרובים כרביא כמו שאמרו רז"ל כי משה רבינו עליו השלום הוא בחינת כולו טוב כמו שכתוב כי טוב הוא והיה לו בחינה כזאת שכל הנקודות טובות שבישראל היו תאבין להכלל בו שזה בחינת ויקהל משה את כל עדת בני ישראל כנ"ל ועל כן היה יכול לברר כל נקודה טובה שיש בכל אחד מישראל ולהעלותו על ידי זה לכף זכות עד שכל אחד כפי נקודתו הטובה היה מתנדב על המשכן ומזה נעשו כל עניני המשכן ויביאו את המשכן אל משה ויקם משה את המשכן כי רק הוא היה יכול להקימו כי הוא היה השליח ציבור האמת שהיה כלול בו כל הנקודות של כל הציבור כנ"ל ומבחינת זה המשכן שהוא כולו טוב משם מקבלין התינוקות הבל פיהם שאין בו חטא היינו שהוא גם כן כולו טוב בלי שום תערובות רע כלל מאחר שאין להם שום חטא עדיין שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (שבת קי"ט) אינו דומה הבל פה שאין בו חטא להבל פה שיש בו חטא.

והנה ידוע מה שפירש רש"י ז"ל וכן אמרו רז"ל גם כן על מה שאמר לוט פן תדבקני הרעה כשהייתי אצל אנשי סדום הייתי נראה צדיק וכשאבא אצל צדיק אני כרשע וכן אמרה הצרפתית לאליהו וכו'. נמצא כפי זה אדרבא כשהצדיק הוא כולו טוב יכולין הנקודות טובות שיש בחבירו ומעורבין עם רע הרבה להתבטל ביותר לגבי הטוב שבהצדיק (שכולו זך וצח) עד שלא יהיו נראין ונכרין כלל כנ"ל. אך האמת הוא שרק לוט והצרפית חששו לזה אולי יהיה כך. ואפשר יש לפעמים איזה בחינה באופן זה גם כן. על כן עיקר התיקון הוא על ידי צדיק כזה שהוא בחינת משה רבינו שהיה עניו מאד מכל האדם וכו' והיה יכול להעלים ולגנוז הטוב שבו כל כך עד שלא יתעורר על ידו שום קטרוג ח"ו על הטוב של חבירו שאין בו שלימות כל כך. רק אדרבא יתראה ויאיר ביותר אור הנקודה טובה שבכל אחד מישראל אף על פי שאין בה שלימות עדיין ומחמת זה בעצמו כל הנקודות טובות תאבין ומצפין ביותר להכלל בו כנ"ל וכעין זה מובא בספרים קדושים ומובן גם כן מדבריו ז"ל במקומות הרבה. ואפשר שזה בחינת האלף זעירא דויקרא וכעין זה מבואר בזוהר ויחי דף רל"ד ע"ב תו אלף זעירא מאתר זעירא הוה זעירא דאיהו רב באתחברותיה לעילא. וזה כעין שבארנו לעיל שדייקא על ידי הכרת קצת עוצם גדולתו יתברך עד שיודעין שכל העבודה הגדולה של הגדול שבגדולים אינו עולה כלל וכלא ממש נגד עוצם גדולתו יתברך רק שמגודל רחמיו וחסדיו רוצה לקבל נחת ושעשועים מבני אדם השפלים דייקא ואז יודעין גם כן שאדרבא רחמיו יתברך מרובין כל כך עד שכל נקודה טובה של הפחות שבישראל מעלתה גדול ונורא מאד עד אין ערך כלל כנ"ל:

והנה כל הבירורים שנעשין על ידי עובדין דחול שבששת ימי המעשה הן בבחינת מלאכת המשכן והכל נעשה בכח קדושת שבת כנ"ל ומשם מבחינת זה המשכן מקבלין התינוקות שזה בחינת מה שמתחילין עם התינוק ללמוד מן ויקרא אל משה כמבואר בפנים. ועל כן אמרו רז"ל שמלמד אחד לא ילמד יותר מכ"ה תינוקות כ"ה דייקא כנגד כ"ה אותיות שיש בפסוק ויקרא (מתיבת וידבר עד סוף הפסוק דהיינו תיבת לאמר) ומבואר בזוהר הקדוש שכ"ה אותיות אלו הם כנגד כ"ה אותיות שבפסוק שמע ישראל ועל כן מבואר בזוהר שכ"ה תינוקות הנ"ל הם גם כן כנגד כ"ה אותיות שבשמע ישראל. ועל כן אמרו רז"ל (נדרים ל"ז והובא בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ה סעיף י"ד) אין קורין לתינוקות בשבת בתחלה מה שלא למדו משום טורח שבת אבל מה שקראו פעם אחת שונים אותו להם בשבת והיינו כנ"ל. כי שבת הוא בחינת תכלית שמים וארץ כמו שכתוב ויכל אלקים ביום השביעי וכו' שזה גם כן בחינת גמר מלאכת המשכן בחינת ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי וכו' כי ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית ואמרו רז"ל ביום שהוקם המשכן הוקם כל העולם עמו וכו' ואז תיכף באים התינוקות ומקבלין מבחינה הקמת המשכן הנ"ל שזה בחינת מה שקורין בתורה בשבת כי אז כולם הם בבחינת תינוקות שהבל פיהם הוא הבל שאין בו חטא כי כל אחד מקבל נשמה יתרה נשמה חדשה וכקטן שנולד דמי ומוחלין לו אז על כל עוונותיו על ידי שמירת שבת כמו שאמרו רז"ל ואז כולם מקבלים ההבלים דקדושה של שבת שהוא בחינת הבל פה שאין בו חטא וכנ"ל כמה פעמים. ועל כן אמרו רז"ל לא ניתנו שבתות אלא לתלמוד תורה כיאז עיקר שלימות הלימוד מחמת שההבל הוא הבל פה שאין בו חטא אך אף על פי כן מחמת שעיקר ההבל פה שאין בו חטא שמקבלין מבחינת המשכן הוא אצל התינוקות ממש שהבל פיהם אין בו חטא כלל כפשוטו ממש על כן אין ללמד עמהם בשבת דבר חדש מחמת טורח שבת.

ויהיה בזה פגם ח"ו בקדושת שבת שמשם כל כח ושורש ענין הקמת המשכן כנ"ל רק מה שקראו כבר פעם אחת שונין אותו להם בשבת כי מה שקראו כבר בחול שזה היה מבחינת הקמת המשכן של שבת העבר על כן לא יפגמו על ידי זה ח"ו בקדושת שבת הזה. ועל כן גם ענין החזן רואה היכן התנוקות קורין המבואר בפנים נאמר גם כן לענין שבת כי משם שורש לימוד התינוקות כנ"ל. וזה שסיימו אבל הוא לא יקרא כי כל הענין מה שהוא חזן וש"צ ונכללין בו כל הנקודות טובות שבישראל והוא בא ומתפלל עמהם וכו' הכל הוא מחמת שמגודל ענוותנותו אינו עולה על דעתו כלל מגודל מעלת קדושת הטוב שיש בו בעצמו רק אדרבא הוא עניו מאד מכל אדם וכו' וכנ"ל. כי אם היה הוא מתחיל להשתמש בגודל כח הטוב שבו אזי אפשר שאדרבא היו הנקודות טובות שבשאר ישראל נעלמים ונתבטלים ביותר על דרך באת אלי להזכיר עווני כנ"ל. רק מחמת שהוא עניו מאד מחמת גודל השגתו עד שנדמה לו שהטוב שבחבירו הוא משובח ביותר מחמת שאין דעתם שלימה ואף על פי כן יש בהם טוב כזה ועל כן הוא ש"צ ומתפלל רק בהתקשרות הציבור ומעורר ומאיר בכל פעם ביותר זכות נקודתם הטובה עד שנבנה על ידי זה בחינת משכן ומשם מקבלין התינוקות כנ"ל. וזה גם כן רק מחמת הנ"ל כי אלמלי היה הוא משתמש בכח הטוב שבו. אזי לא היה חשיבות כל כך להלימוד של התינוקות כי אף על פי שאין בו חטא אבל אף על פי כן דעתם אינה שלימה עדיין כי הם קטנים עדיין ומה יעלה כל הטוב שבהם כנגד העבודה והלימוד של בחינת משה בעצמו שבוודאי אין בו חטא והוא בדעת שלימה ונפלאה בתכלית המעלה. אבל מאחר שאדרבא כל מה שמשיג שלימות הדעת ביותר אזי על ידי זה בעצמו הוא בא לענוה יתרה ביותר עד שהטוב שבו בעצמו אינו נחשב אצלו כלל ומבקש רק מתנת חנם ומקבץ ומעורר הטוב שבכלל ישראל ומברר אותו מתוך הרע והפסולת ממש ח"ו ובונה מזה המשכן ומשם דייקא מקבלין התינוקות כי אז בוודאי יש ללימודם חשיבות גדול מאחר שאין בהם חטא. והגם שאין דעתם שלימה עדיין אדרבא על ידי זה הוא מחשיב הטוב שבהם ביותר מאחר שהם קטנים עדיין ואין דעתם שלימה עדיין ואף על פי כן יש בהם טוב כזה. ועל כן עיקר גמר הקמת המשכן שהיה ביום שמיני למילואים היה ביום ראשון בשבת כמו שאמרו רז"ל כי הכל היה בכח קדושת שבת העבר ומחמת שכל צדיק אמתי שבדור הוא בחינת רועה ובונה בחינת משכן ומשם מקבלין התינוקות וכו' וכבר נתבאר שעיקר הענין נעשה על ידי קדושת שבת ובשבת כל ישראל הם בבחינת תינוקות של בית רבן כנ"ל ועל כן מסוגל ביותר להיות אצל צדיקי אמת בשבת קדש. ועל כן דרשו רז"ל ויקהל משה שמצוה להקהיל קהילות בכל שבת ולדרוש להם בדברי תורה והיינו כנ"ל: (מן תיבת ועיין פנים מבואר וכו' נכתב רק לפלפולא בעלמא כי אין לי עסק בעניינים דקים ורוחנים כאלו) תושלב"ע