ראשיספרי רבי נחמןיקרא דשבתאסימן רעז-צדיק כתמר יפרח

סימן רעז-צדיק כתמר יפרח

יקרא דשבתא

א׳

שבת הוא בחינת שלום וביטול כל השונאים והמחלוקת בבחינת אויבי ישובו יבושו רגע המבואר בפנים.

ב׳

וזה בחינת שבת שבסגולתו להשבית אויב ומתנקם כמבואר בפנים סימן נ"ז. ועיין בקרנים מאמר זיין סוד חודש אייר מסוד שבת ושם מביא בדן ידין א'ויבי י'שובו י'בושו ר'גע ראשי תיבות איי"ר וכמבואר גם כן בפנים במאמר זה. ומשם מבחינת קדושת שבת שלום מקבלת הארץ כח לכל ההשפעות ולכל הרפואות ואזי הוא בבחינת ארץ נתנה יבולה והעיקר הוא ארץ ישראל וכמבואר בפנים. וזה שמבואר בזוהר ויקרא דף י"ב אימתי אתרביאת ארעא קדישא ואתעטרת בעטרהא הוי אומר ביום השבת כדין אתחברת כלה במלכא לאפקא דשאין וברכאן לעלמא וזה בחינת שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא. גם אז נמתקין כל הדינין ואין להם שום אחיזה בהמחלוקת שבקדושה כי אז זוכין לדעת שלם לידע שהמחלוקת של צדיקים הוא רק לטובה שזה בחינת בקמים עלי מרעים וכו' צדיק כתמר יפרח המבואר בפנים ועל כן מבואר ענין זה במזמור שיר ליום השבת. גם מבואר בפנים מענין אכילת שבת שהיא יקרה מאד כי היא כולה אלקות כולה קדש ועל כן מצוה גדולה להרבות בסעודות שבת והיא תיקון לחלול שבת. כי בקל אפשר להכשל בחילול שבת ח"ו.

ג׳

והתיקון הוא על ידי האכילה של שבת. כי חילול שבת הוא בחינת חלל בחינת הסתלקות ח"ו ומי שמתה אשתו ראשונה פסיעותיו מתקצרות. ושבת הוא בחינת אשתו ראשונה בחינת כנסת ישראל יהיה בן זוגך. נמצא שחילול שבת הוא בחינת פסיעות קצרות בחינת פסיעותיו מתקצרות. והנה מצינו שאדרבא כבוד שבת לפסוע פסיעה קטנה ופסיעה גסה אסורה בשבת. אך הענין מחמת שבחול יש איזה יניקה להסטרא אחרא מרגלי המצוות בבחינת רגליה יורדות מות ובשבת עולין הרגלין מהקליפות בבחינת אם תשיב משבת רגלך (וכמובא בכתבי האריז"ל) ואזי מתחלת המצוה לילך לפני השם יתברך. והנה בתחלת ההליכה אזי הוא בוודאי בבחינת פסיעות קטנות ושביל דקיק וקטן. אך הוא כמשל התינוק כשמתחיל לילך שבתחלה אינו יכול להלוך יפה. אך האב מחמת אהבתו וגודל שעשועיו עם בנו הוא עושה מפעמי רגליו דרך כבושה כדרך האב שעושה מכל מעשה בנו הקטן דבר גדול. כמו כן השם יתברך כשהמצוה מתחלת לילך לפני השם יתברך או כשאדם עושה איזה דרך חדש להשם יתברך. אף שבתחלה הוא שביל דקיק על כל זה מחמת גודל שעשועיו יתברך מזה הוא עושה מפעמי רגליו דרך כבושה. וכל זה נעשה על ידי אכילת שבת. שעל ידי האכילה מקבלין הרגלין כח ואזי נעשה מהפסיעות קטנות דרך כבושה כנ"ל. ועל כן על ידי אכילת שבת נתתקנן חילול שבת שהוא בחינת פסיעות קצרות כנ"ל.

ד׳

כי על ידי אכילת שבת נעשה מפסיעות קצרות רחבות ונעשה מהם דרך כבושה כנ"ל. כל זה מבואר בפנים: