יקרא דשבתא
עיקר השפע אלקי הקדוש שהוא בחינת שכל הפנים מאיר בשבת בבחינת ואנפהא נהירין וכו'. ומזה נמשך גם בחינת אור הפנים של האדם בשבת כמו שאמרו רז"ל ברכו באור פניו של אדם. וזה בחינת פני שבת נקבלה. ועל ידי שפע אלקי הנ"ל שלהבת הלב עולה מאליה ומזה נמשך בחינת התלהבות דקדושה הבאה לכל אדם על פי רוב בשבת קודש שזה בחינת רשפיה רשפי אש שלהבת יה הנאמר על קדושת שבת כמבואר בכתבי האריז"ל וכנ"ל כמה פעמים. וזה בחינת מה שמבואר בהקדמת התיקונים ארון ודאי לב נר דלוק וכו' ואיהו שבת וכו'. גם שבת קודש כלול מקדושת השבעת הנרות שעל ידם זוכין לקבל שפע אלקי הנ"ל.
כי שבת הוא בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין. שזה בחינת ראו כי ה' נתן לכם השבת ראו דייקא וכמבואר במקום אחר וזה בחינת קדושת העינים. גם שבת הוא בחינת קדושת האזנים בחינת שמע דברי חכמים שזה בחינת מה שאמרו רז"ל שמצוה להקהיל קהלות בכל שבת ולדרוש בדברי תורה. ועל העם הוא חיוב גדול לשמוע הדרשה כמו שאמרו רז"ל (גיטין ל"ח:) שבשביל זה בעלי בתים יורדין מנכסיהם מחמת שקובעין סעודתם בשבת בזמן שהחכם דורש וכמובא בפוסקים גם כן. וזה שכתוב (ירמיה יז) אם שמוע תשמעון וכו' לקדש את יום השבת וכו'. גם שבת הוא בחינת קדושת החוטם על ידי יראת שמים בחינת והריחו ביראת ה'. שזה בחינת היראה שנמשכת בשבת על כל אדם בחינת ירא שבת וכנ"ל כמה פעמים. גם שבת הוא בחינת קדושת הפה שהוא שלא להוציא שקר מפיו. שזה בחינת מה שאמרו רז"ל שאפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת. וזה בחינת ודבר דבר הנאמר אצל שבת שזה בחינת קדושת הפה.
ושבת קודש הוא בחינת פני המנורה. היינו בחינת השכל של שפע אלקי הנ"ל שהוא בחינת אור הפנים הנ"ל והשכל הזה הוא בחינת רוח הקודש. שזה בחינת מה שבשבת נמשך בחינת רוח הקודש על כל אחד מישראל כמבואר בזוהר הקדוש בכמה מקומות.
היינו בחינת רוח חכמה הבא מקדש שזה בחינת ושמרתם את השבת כי קדש הוא וכמובא בכתבי האריז"ל ורוח הקדש הזה הוא בחינת סוכה. וזה בחינת סוכת שלום שנפרסת בשבת, ועל כן מברכין הפורס סוכת שלום וכו' וכמבואר בזוהר הקדוש. וסוכה זו הוא בחינת מקיפין. וזה בחינת מה שבשבת נכנסין אורות המקיפין כמבואר בכתבי האריז"ל וזה בחינת וכולהון מתעטרין בנשמתין חדתין. שזה בחינת מה שלעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. כי השכל הוא הנשמה כמו שכתוב ונשמת שדי תבינם. וכמבואר במאמר אשרי זרקא סימן ל"ה.
וזה גם כן בחינת קידושין וחופה כמבואר בפנים. כי שבת הוא בחינת כנסת ישראל יהיה בן זוגך ויש בו חופה וקידושין ויחוד שזה בחינת מה שבליל שבת אומרים אתה קדשת בחינת קידושין וכו' ובמנחה אומרים אתה אחד בחינת יחוד כמובא, ובזוהר הקדוש פרשה תרומה מבואר ענין והוא כחתן יוצא מחופתו על סוד קדושת שבת וכו'. ועל כן בשבת שבשבעת ימי המשתה אין צריכין פנים חדשות כמבואר בפוסקים כי שבת הוא בעצמו בחינת פנים חדשות, כי מאיר אז אור הפנים כנ"ל. ושב"ת הוא אותיות בש"ת כמובא. כי כשפוגמין בכבוד שבת ח"ו שהוא בחינת אור הפנים על ידי זה באין לידי בושה חס ושלום שהוא גם כן העיקר בפנים כמבואר בפנים, גם על ידי זה באין לידי צרות ח"ו שהוא בחינת סגירו דנהורא עילאה כמבואר בתיקונים שמי שאינו מקיים ענג שבת אתהפך ליה ענג לנגע צרעת. ומחמת שעיקר החיוב על האדם להוליד בנים הוא כדי להניח ברכה אחריו שימשיכו שכל הפנים בעולם, על כן עיקר זמן הזווג היא בשבת, שאז זמן הארת השכל הזה בשלימות כנ"ל. ועל כן על ידי מצות שמירת שבת קדש ניצולין מעונש יבום וחליצה. כי מי שאין לו בנים רחמנא ליצלן אזי צריך להתקן אחר פטירתו על ידי מצות יבום וחליצה כמבואר בפנים.
אבל על ידי שמירת שבת ניצולין מזה כמו שכתוב (ישעיה נו) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות וכו'.ומה שאף על פי כן גם אשתו צריכה יבום או חליצה עיין זוהר וישב דף קפ"ז ושם מובא גם פסוק הנ"ל.
ומחמת שלפעמים המוחין והשפע אלקי הנ"ל הוא בהעלם בבחינת עיבור ואז צריכין לצעוק השבעין קלין שצועת היולדת קודם הלידה והקלין הנ"ל כלולין בשבע קולות שאמר דוד על המים, על כן נתתקן מקדמונים לומר בכניסת שבת מזמור לדוד הבו לה' בני אלים שבמזמור זה הם השבעה קולות הנ"ל.
וזה בחינת התקיעות שהיו תוקעין בכל ערב שבת בכדי לעורר בחינת קולות הנ"ל. ומחמת שהלידה שנולדין המוחין הם בבחינת דם נעכר ונעשה חלב שזה בחינת בושה 'אזיל סומקא ואתי חוורא' כמבואר בפנים. על כן מבואר בכתבים שצריכין לישב קודם כניסת שבת קדש בבושה וכו' וכמובן גם ברמב"ם פרק שלשים מהלכות שבת.
ומחמת שבשבת אז זמן המשכת המוחין הנ"ל שעל ידי זה נתחדשין חידושי תורה כמובן בפנים, על כן מצוה גדולה לחדש בתורה בשבת. וכן אז הזמן שהחכם צריך לדרוש ברבים כנ"ל כמה פעמים. כי מאחר שעל ידי קדושת שבת זכה להמשיך המקיפין שהם בחינת סגולה בוודאי היושר לגלות הסגולה לעם סגולה ולהטיב מטובו לאחרים כמבואר בפנים. ועל כן שבת בעצמה הוא גם כן בחינת סגולה וניתנה רק לישראל עם סגולה ובצינעא כמו שכתוב ביני ובין בני ישראל דייקא אות היא לעולם וכמו שדרשו רז"ל (ביצה דף טז) ועל כן אמרו שם גם כן מתן שכרה לא עבידא לאגלויי. כי מתן שכרה של שבת הוא בבחינת עתיקא טמיר וסתים המבואר בפנים. ועל כן עיקר השלימות של הכל הוא על ידי קדושת שבת כמבואר בזוהר הקדוש. כי על ידי המשכת המוחין והדעת זוכין לשלימות בחינת דעת קנית מה חסרת. ועל כן אין שאלת צרכיו בשבת, כי אז בבחינת כולו טוב. ועל כן עיקר הגאולה תלוי בשמירת שבת כמו שאמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. כי עיקר הגאולה על ידי הדעת, ועל כן טועמיה חיים זכו, כי עיקר החיים נצחיים הוא על ידי הדעת ועל כן במנחה של שבת אומרין אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, כי על ידי הדעת השלם הנמשך על ידי קדושת שבת קודש זוכין להכלל באחדותו יתברך. ועל כן בשבת בטלין כל מיני כעס ורוגז ודינים. והכל על ידי הדעת כמבואר כל זה בפנים ומחמת שהמשכת הדעת והמוחין הנ"ל שהם בבחינת מקיף ומקיף למקיף הוא על ידי בחינת קולות הנ"ל שהם בחינת יין לארמא קלא, ועל ידי קדושת שבעת הנרות שהם בחינת שמן בחשאי על כן מדליקין נר שבת בשמן ואומרים קידוש על היין.ויין ניתן בשבעים אותיות כנגד בחינת השבעין קלין שעל ידי זה נמשכין המוחין מבחינת עיבור ללידה בבחינת נכנס יין יצא סוד וכמובן גם בספר המדות [אות סגולה ח"ב] בסופו. וזה בחינת העי"ן תיבות שבקידוש כידוע ועל כן בשעת קידוש יש להסתכל גם על הנרות של שבת כמובא, כי זה העיקר להמשיך גם המקיפין לפנים על ידי קדושת הנרות, ואז הדעת בשלימות. ועל כן נר שבת עדיף מפני שלום ביתו, כי על ידי המשכת המוחין לפנים נתבטל כל מיני כעס ורוגז כנ"ל וזוכין לשלום בבחינת שבת שלום כידוע, וצריכין לבאר בזה עוד ועיין בכוונות.
ועל כן צריכין לשנות מלבושיו בשבת, כי זה בחינת משנה פניו וכו'. כי המקיפין הנ"ל הם בחינת לבושין כמבואר בפנים וזה בחינת הג' סעודות של שבת שהם כנגד ע'דן נ'הר ג'ן ראשי תיבות ענ"ג שכל זה מרמז על המשכת אורות המקיפין הנ"ל מהעלם אל הגילוי עד שמגלין הסגולה לעם סגולה כנ"ל. עד"ן הוא בחינת המקיפין העליונים שהם בחינת עתיקא טמיר וסתים שהם טמירין וסתימין מכל צד בכל המשך הזמן של עולם הזה והם בחינת עדן עין לא ראתה וכו' כמו שאמרו רז"ל ושם עיקר העידון והענג של עולם הבא בחינת אז תתענג על ה' בחינת מה רב טובך אשר צפנת וכו' ומחמת שכל משך זמן העולם הזה הם טמונים וסתומים בהעלם בחינת עיבור. על כן נקראים גם כן עדן על דרך מאמר הכתוב אחרי בלותי היתה לי עדנה ותרגם יונתן יהיב לי עידוין וכן דרשו רז"ל במדרש רבה נתן לי עדונין. (בחינת עידן ותענוג) נתן לי עידוין מלשון עיבור כמו ותהר שרה ותרגומו ועדיאת. נה"ר הם בחינת המשכת המקיפין שהם בבחינת זעירא דאנפין אתגליא ולא אתגליא שזה בחינת יעקב וישראל כמבואר בפנים. ותחלת המשכתם הוא על ידי קולות שזה בחינת נשאו נהרות קולם בחינת הקול קול יעקב.
ג"ן הוא בחינת גן סדרים דאורייתא כמבואר בתיקונים.
שזה בחינת התגלות אורות המקיפין הנ"ל בשלימות לעם סגולה שהוא על ידי בחינת הדיבור שהוא מלכות פה כמו שכתוב מפיו דעת ותבונה. וכן הצמצום שצריכין לצמצם אור השגת השפע אלקי הנשפע מלמעלה במהירות גדול וברגע אחת וצריכין לצמצמו ולהלבישו בלבושים וצמצומים הרבה עד שיוכל לבא לאיזה בחינת התגלות שהוא בחינת הולדה. שזה בחינת אחור וקדם צרתני בחינת זווג איש ואשה להוליד בנים. ועל כן הצמצום הזה הוא בבחינת מלכות בחינת גן דאתרביאו ביה עשבין ודשאין כידוע ומבואר במקום אחר.
וזה אם תשיב משבת רגליך וכו'. כי כשזוכין להשגת המקיפין הנ"ל על ידי קדושת שבת קודש אז שלהבת הלב עולה תמיד מאליה ומתלהב מאד להתדבק בו יתברך ואזי לא די שבוודאי נשמר מאד מחילול שבת ח"ו. אף גם שכל מחשבתו קשורה ודבוקה בקדושת שבת בבחינת וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד וכבדתו וכו' ממצוא חפציך ודבר דבר שנשמר שלא לדבר אפילו איזה דיבור שאינו לכבוד שבת אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך ודרש בזוהר הקדוש שזה כנגד הג' סעודות של שבת שהם בחינת עדן נהר גן.
וזה כי פי ה' דבר, היינו שכל זה זוכין על ידי המשכת המקיפין בשרשם העליון מהעלם אל הגילוי כל כך עד שנכנסין בפנימיות המוחין ויוצאין ונתגלין על ידי בחינת הדיבור בבחינת כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה שזה בחינת כי פי ה' דבר. ומחמת שעל ידי המשכת הדעת והמוחין זוכין להשיג שכל הגדולה והממשלה שיש להעכו"ם והרשעים הוא באמת מפלה ושפלות להם וגדולה וממשלה לנו. וזה מבואר במזמור שיר ליום השבת איש בער לא ידע וכו' בפרוח רשעים וכו' להשמם עדי עד וכו' כי הנה אויבך יאבדו וכו' ותרם כראם קרני וכו'. צדיק כתמר יפרח וכו' להגיד כי ישר ה' וכו':