יקרא דשבתא
בשבת קודש נתתקנין בחינת החותמות הקדושים כמבואר בזוהר פקודי דף רמח: ושם מבואר גם כן מענין החותם של יום כיפור ועיין בליקוטי הלכות מבואר שזה סוד תחום שבת, תחו"ם אותיות חות"ם וכמובן גם בכתבי האריז"ל. ומבואר בכתבים על מאמר הזוהר הקדוש את שבתותי תשמורו דא עיגולא ורבועא דלגו שזה סוד חותם בתוך חותם. ועיין בראשית רבה יו"ד לענין שבת משל למלך שעשו לו טבעת מה היה חסר חותם וכו' מבואר ששבת הוא בחינת החותם וזה שאמרו רז"ל (ויקרא רבה כט) כל השביעיים חביבים וכו'. בימים ביום השביעי שבת וכו' בחדשים בחדש השביעי וכו'. כי שבת נמשך בו גם כן בחינת תיקון החותמות. שזה בחינת תשרי שהוא בחודש השביעי כמבואר בפנים. ואמרו רז"ל כי תשרי הוא מלשון תשרי ותשבוק וכו' היינו מחילת עוונות. וכן על שבת אמרו רז"ל שכל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו על כל עוונותיו. וזה בחינת אם תשיב משבת רגלך בחינת חותם הרגלין שהם בחינת המוכיחי הדור שנקראים רגלין על שם שהם לימודי ה' (בחינת נצח והוד כידוע) וכו' כמבואר בפנים וכמובן גם בכתבי האריז"ל על סוד אם תשוב משבת רגלך. עשות חפצך ביום קדשי הוא בחינת חותם הידין שהם כלי המעשה. וזה בחינת ותעש בחפץ כפיה כי בשבת קודש מצוה על חכמי הדור להקהיל קהילות ולדרוש ברבים בדברי תוכחה ומוסר כמו שאמרו רז"ל שזה בחינת חותם הרגלין. וכן העם מחוייבים לשמוע תוכחתם ולקבל מוסרם באמונה שלימה שזה בחינת חותם הידין. כי שבת הוא בחינת שלימות האמונה וביטול כל העבודה זרה ואמונות כוזביות. ועל כן אמרו רז"ל אפילו עובד עבודה זרה וכו' מוחלין לו. גם שבעת ימי בראשית הם כנגד השבעה רועים כידוע, ושבת הוא כלליות כולם שזה בחינת ההארה הקדושה של השבעה רועים שהם כלליות כל הקדושה שזה בחינת כי קדש הוא. ועל ידי ההארה הזאת נשלמת ונתמלאה האמונה הקדושה כמבואר בפנים.
ומשה רבינו שהוא רעיא מהימנא הוא בבחינה אחת עם קדושת שבת. ועל ידו נמשך הארת קדושת שבת לכל ישראל כמבואר בכתבי האריז"ל על ענין ישמח משה במתנת חלקו וכו'. וזה כי עבד נאמן קראת לו נאמן דייקא כנ"ל. ומחמת שאי אפשר לבוא לאלו הרועים שהם כלליות כל הקדושה (שזה בחינת קדושת שבת כנ"ל) כי אם על ידי עזות וכל הקולות דקדושה הן בחינת עזות דקדושה כמבואר בפנים. על כן נתתקן לומר בכניסת שבת קודש השבעה קולות שבמזמור לדוד הבו לה' וכו' ועל כן הם שבעה קולות כנגד השבעה רועים. ועל כן מסיים ה' עוז לעמו יתן בחינת עזות דקדושה שהם בחינת הקולות הנ"ל. וזה ה' יברך את עמו בשלום בחינת קדושת שבת שהוא בחינת מלך שהשלום שלו כמבואר בזוהר הקדוש. וגם כי על ידי זה נתתקן גם בחינת חותם הרגלין שהוא בבחינת וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך וכו' כמבואר בפנים.
ועל כן היו תוקעין בכל ערב שבת כמו שאמרו רז"ל בכדי לשבר העזות דסטרא אחרא ולזכות לקדושת שבת ועל כן אין תקיעת שופר בשבת ואמרו רז"ל אין צועקין ואין מתריעין בשבת על שום צרה רחמנא ליצלן וכו'. (עיין שלחן ערוך אורח חיים סימן רפ"ח וסימן תקע"ו) כי כל הקולות והצעקות הם בכדי לשבר העזות דסטרא אחרא וכמובן בפנים. אבל בשבת נכנעת הסטרא אחרא מעצמה על ידי קדושת שבת. וזה בחינת ונשבת בה גאון עוזה (יחזקאל ל' ושם ז') והשבתי גאון עזים וכו' בחינת ביטול העזות דסטרא אחרא על ידי קדושת שבת, וגם כי קדושת שבת כלולה בעצמה מכל בחינות הקולות דקדושה כנ"ל. ועל כן מצוה להרבות גם בתענוגי הגוף בשבת קדש. כי שבת קודש הוא עולם הנשמות, ואז כל אדם לפי בחינתו זוכה לנשמה יתירה והנשמה של כל אדם רואה ומשגת תמיד דברים עליונים רק שאינה יכולה להאיר להגוף שידע גם כן מהשגות אלו מחמת שיראה להתקרב אל הגוף שלא תלכד ח"ו בהעזות של הגוף וכמבואר בפנים. אבל בשבת מאיר הארת הקדושה כל כך עד שנשבר ונתבטל כל מיני עזות דסטרא אחרא ונמשך קדושה גדולה גם על הגופות של ישראל. ואזי יכולה הנשמה הקדושה להאיר מההארות הקדושות שלה גם על הגוף.
וזה שפירש רש"י (ביצה טז) נשמה יתרה רוחב לב למנוחה ושמחה ולהיות פתוח לרוחה ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו היינו כנ"ל. כי אז אין הנשמה ממאסת גם בתענוגי הגוף. כי אכילת שבת וכל תענוגיו קדש הם (כמבואר בזוהר הקדוש ובכתבים) עד שהם טובים גם להנשמה וכמבואר בפנים וזה בחינת מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים.
ועל כן מצוה גדולה לחדש אז בתורה והוא ענג גדול להנשמה יתירה כמבואר בזוהר הקדוש. כי באמת אלו החידושי תורה נמשכין מהארת הנשמה בעצמה שהאירה מהשגות שלה גם על הגוף עד שעל ידי זה זכה לחדש חידושים אלו הנפלאים. וכשהנשמה רואה הרשימות שיש בגוף מההארות שלה הקדושים (שזה בחינת החידושי תורה הנ"ל שמלובשים גם בלבוש גופני) על ידי זה חוזרת ועולה למעלתה ולמדריגתה ביתר שאת כמבואר בפנים. וכל זה נעשה בפרטיות אצל כל אחד מישראל כפי בחינתו. ובכלליות ישראל נעשה זאת על ידי החכם האמת שבדור שהוא בחינת הנשמה של כלל הדור. שבימי החול קשה לו לפעמים להתקרב אצלם ולהאיר עליהם מהשגות שלו הקדושות מחמת הנ"ל. אבל בשבת קודש אז מסוגל ביותר להתקרב אליהם להוכיחם ולקרב אותם ולדבר על לבם.
מחמת גודל הארת הקדושה שמאיר אז על כל אחד עד שנשבר העזות שלו דסטרא אחרא.
ועל כן מסוגל ביותר להתקרב לצדיקי אמת ולבא אליהם על שבת קודש. וגם מתן תורה בכלליות בבחינת ה' עוז לעמו יתן כפשוטו היה גם כן בשבת קודש כמו שאמרו רז"ל. ומחמת שלפעמים הגוף רחוק מהנשמה כל כך עד שאינו בבחינת בשר להעצם שהיא בחינת הנשמה. וכן בכלליות כי לפעמים רחוקים בני אדם מהחכם הדור מאד עד שאין שומעין כלל הקול דקדושה רק קול הברה והתיקון לזה הוא השימוש שישמש להחכם. וכן הגוף ישמש להנשמה במצוות מעשיות. וזה נוהג גם כן לענין קדושת שבת קודש.
ועל כן מצינו במסכת שבת דף קי"ט שאפילו האמוראים הגדולים והקדושים ז"ל היו טורחין ומשמשין בעצמן לכבוד שבת קדש ר' אבוהו הוה יתיב וכו' ומושיף נורא רב ספרא מחריך רישא רבא מלח שיבוטא וכו' רב חסדא פריס סילקא רבה ורב יוסף מצלחי ציבי וכו' עיין שם עוד. ומזה תבין גודל מעלת רוחניות קדושת שבת קדש עד שגדולים כאלו היו טורחים ומשתדלין ומשמשין בעצמם לכבוד שבת קדש בכדי לדבק ברוחניות קדושתה ולשמוע בחינת קול הקדושה של שבת קודש שהוא בחינת הנשמה בחינת עולם הנשמות.
ולבוא לעזות דקדושה הוא על ידי שמחה בבחינת כי חדות ה' היא מעוזכם. וזה בחינת גודל השמחה של שבת קודש כמבואר בזוהר הקדוש. ועל כן דרשו רז"ל פסוק זה לענין כבוד שבת (ביצה ט"ו:) מאי דכתיב כי חדות ה' היא מעוזכם וכו' אמר הקב"ה לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע. וזה לוו עלי וכו'. כי על ידי פגם העזות באים לידי חובות והלוואות כמבואר בליקוטי הלכות הלכות הלואה. אבל לכבוד שבת מצוה גם ללוות וזה וקדשו קדושת היום כי שבת קדש הוא בחינת כלליות הקדושה בחינת ההארה של השבעה רועים שעל ידי זה נשלם האמונה. וזה והאמינו בי והאמינו דייקא ואני פורע. כי האמונה הוא שורש כל ההשפעות והברכות בחינת איש אמונות רב ברכות כמבואר במקום אחר. ועיקר השמחה הוא על ידי הכתרים של בחינת נעשה ונשמע כמבואר בפנים. ומשם נמשך השמחה של שבת כמבואר בכתבי האריז"ל שבשבת מחזיר משה רבינו עליו השלום לישראל הכתרים הנ"ל ומשם נמשך בחינת תוספת הארת קדושת שבת לכל אחד מישראל.
ונעשה ונשמע הוא בחינת תורה ותפלה נגלה ונסתר וכו'. היינו מה שצריך כל אחד לעלות בכל פעם ממדריגה למדריגה ושיהיה נעשה מהנסתר אצלו בחינת נגלה וכן יעלה ממדריגה למדריגה עד שיזכה להכלל באור אין סוף בעצמו כביכול ושם הבחינת נעשה הוא תורת ה' ממש והנשמע הוא בחינת תפלת ה' ממש. וזה בחינת עליות העולמות שנעשה בכל שבת ושבת, ואז עיקר שלימות התורה ותפלה כנ"ל כמה פעמים. וזה שמתפללין שחרית ואחר כך קורין בתורה. כי נעשה מבחינת תפלה-תורה בחינת נגלה בחינת נעשה וזוכה לבחינת נסתר בחינת נשמע בחינת תפלה במדריגה גבוה ביותר שזה בחינת תפלת מוסף שאז עולין בעליה גדולה מאד ואומרין כתר כמבואר כל זה בכתבים. שזה בחינת מה שאמר רבינו ז"ל בשיחותיו הקדושות 'מע דארף נאר דאווינין אין לערנין אין דאווינין' היינו כנ"ל ואז זוכין להכלל באין סוף בעצמו כביכול באחדות אחד שזה בחינת אתה אחד וכו' שאומרין במנחה כל שבת אחר קריאת התורה שבמנחה.
ועל כן בשבת עיקר זמן לימוד הקבלה שהוא הנסתר שבתורה. וזה שאמרו רז"ל לא ניתנו שבתות אלא לדברי תורה. דברי תורה הם בחינת הנסתר שבתורה כמבואר בפנים. וזה שכתוב ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת מחללו וכו' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי ודרשו רז"ל על זה מנין שהקב"ה מתפלל וכו' היינו שעל ידי קדושת שבת זוכין להארת השמחה הקדושה הנמשכת מבחינת תפלת ה' ממש. ועל כן שלמות עליית כל המצוות שעושין בימי החול הוא על ידי קדושת שבת כמבואר במקום אחר.
כי קיום המצוות הוא בחינת תורה בחינת נעשה ועיקר החיות שלהם הוא בחינת הנשמע שהיא בחינת נסתר בחינת דביקות שזהו עיקר תכלית שלימות כל המצוות כידוע. ועל כן כלל קדושת שבת הוא גם כן בחינת נסתר כמו שאמרו רז"ל כל המצות ניתנו בפרהסיא ושבת ניתנה בצנעא וכו' ואמרו מתן שכרה לא עבידא לאגלויי כי שכר שבת הוא בחינת עדן עילאה שעל זה נאמר עין לא ראתה וכו' וגם שבת הוא בחינת לב מבין כנ"ל בסימן כ' בשם הקדמת התיקונים. וזה בחינת נשמע בחינת ונתת לעבדך לב שומע. כי שבת הוא בחינת עולם המחשבה שהוא בחינת נשמע. וזה מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון.
כי אז מאיר בחינת הנסתר בחינת נשמע בחינת תפלה העליונה מאד שהיא למעלה מן הכל כי הוא בחינת תפלת ה' ממש. ועל כן אז טוב מאד להתפלל ולהודות לה' וכו'. וזה מה גדלו מעשיך ה' בחינת נעשה מאד עמקו מחשבותיך שהם בחינת נשמע בחינת תפלה. וזה ויקהל משה וכו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, היינו שהדברים אשר צוה ה' שהם דברי תורה שהם בחינת תפלה בחינת נשמע יהיה נעשה מהם בחינת נעשה בחינת תורה ויהיה לו בחינת נשמע גבוה יותר. וזה ששת ימים תעשה מלאכה שיהיה המלאכה נעשית מאליה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'. כי כשעולין המצות שעושין בימי החול שהם בחינת נעשה ונכללין בקדושת שבת אזי נכללין כביכול בבחינת אין סוף ואזי נחשבין בבחינת תורת ה' ממש כאלו כל העשיות אלו נעשין מעצמן רק בכח השם יתברך לבדו בבחינת כי ממך הכל וכו'. וכן הנשמע שהם בחינת מחשבה ודביקות בחינת תפלה נכלל גם כן עוד למעלה למעלה עד שהוא כביכול בבחינת תפלת ה' ממש שזה בחינת קדש בחינת חכמה עילאה כידוע. וזה בחינת שבת שבתון ואמרו רז"ל שבות ממחשבת עבודה שאפילו בחינת העבודה שבמחשבה שהוא בחינת נשמע בחינת שבת עולם המחשבה, תעלה עוד יותר לבחינת שבת העליון שהוא בחינת תפלת ה' ממש שזה בחינת שבת שבתון לה'.
ועיין זוהר אחרי מות דף ע"ט מזמור שיר ליום השבת ליום השבת ממש שבחא דקא משבח קוב"ה (בחינת תפלת ה' ממש) כדין חדוותא אשתכח ונשמתא אתוספת דהא עתיקא אתגליא וכו'. ואי אפשר לבאר כל כך בדברים כאלו כמובן.
וזה בחינת את שבתותי תשמורו שתי שבתות כנגד נעשה ונשמע הנ"ל. כי מתחלה צריכין לעשות מכל המדריגות שהם בחינת נשמע בחינת נסתר אצלו יעשה מהם בחינת נעשה ויהיה לו נשמע גבוה יותר. היינו שהנשמע שלו יהיה בחינת תורת ה' ממש והנשמע הזה הוא בחינת שבת באמת כי הוא גבוה כביכול אפילו ממדריגת ראשית נקודת הבריאה שהוא תחלת האצילות. ואחר כך כשזוכין להכלל באין סוף עצמו יתברך אז גם מדריגה זו נעשה בבחינת תורתו. כי תורתו הוא בחינת תורת ה' ממש וזוכה לבחינת נשמע גבוה עוד יותר שהוא בחינת תפלת ה' ממש, והנשמע הזה הוא בחינת שבת העליון כנ"ל. וזה בחינת בראשית ירא שבת. כי הנשמע הזה שהוא בחינת שבת הוא בחינת תפלה בחינת יראה בחינת בושה ומשם עיקר שלימות השמחה שעל ידי זה זוכין לעזות דקדושה שעל ידי זה נשלם האמונה שהוא בחינת ירושלים קריה נאמנה. ועל כן אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שחללו בה את השבת. וכן עיקר בנין ירושלים תלוי בשמירת שבת כמו שכתוב (ישעיה יז) והיה אם שמוע תשמעון אלי נאום ה' וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת וכו' וישבה העיר הזאת לעולם וכו'. וזה אם שמוע תשמעון דייקא כי קדושת שבת הוא בחינת נשמע כנ"ל.וזה עדות ה' נאמנה כמבואר בפנים.
כי שבת הוא בחינת עדות כמו שאמרו רז"ל שלשה מעידין זה על זה וכו'. ועל ידי זה נשלם האמונה. ועל כן עיקר השלימות של כל הבריאה היא על ידי שבת כמבואר בזוהר הקדוש כי הוא בבחינת בראשית מאמר השלם. ומאמר השלם הוא בחינת אב ובן כחדא, וזה ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלקיכם ופירש רש"י אתה ואביך חייבים בכבודי וכו'. כי קדושת שבת בשרשו כולל אב ובן כחדא כנ"ל. וזה בחינת אתה ובנך וכו' הנאמר בשמירת שבת ומחמת שאי אפשר לבא בכל פעם למדריגת נעשה ונשמע גבוה יותר עד שיהיה לו ירידה קודם העליה, וזה שאמרו רז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש היינו כשמגיע ומשיג בחינת מדריגת נעשה ונשמע שהוא בחינת שבת בחינת עולם המחשבה עולם הנשמות שזה בחינת הנשמה יתירה שזוכה האדם לקבל בשבת. אזי תיכף אחר כך אחר יציאת השבת יש לו ירידה שזה בחינת וי אבדה נפש. ועל ידי זה זוכה אחר כך בשבת הבאה לעליה גדולה ביותר וזוכה לקבל נשמה יתרה ממדריגה עליונה ביותר ולהשיג מדריגת נעשה ונשמע גבוה יותר, וזה גם כן בכלל מה שאמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות וכו' ועל כן שבת הוא בחינת תשובה כידוע וכנ"ל כמה פעמים. כי על ידי התשובה הירידה נתהפך לתכלית העליה וזוכה למדריגה גבוה ביותר עד שנכלל באין סוף המבואר בפנים וזה בחינת קדושת שבת כנ"ל ועל כן שב"ת אותיות בש"ת, כי מאיר בו בחינת הנשמע העליון שהוא בחינת יראה ובושה בחינת בשת פנים לגן עדן. שזה בחינת ענג שבת. ענג ראשי תיבות עדן נהר גן כידוע.
ועל כן גם חייבי גיהנם נוחין בשבת כי עז פנים לגיהנם.
אבל בשבת נתבטל העזות דסטרא אחרא כנ"ל, ועל כן אמרו רז"ל המענג את השבת ניצול משעבוד מלכיות.
כי עיקר השעבוד מלכיות הוא על ידי עזות בחינת עזות מלכותא בלא תגא, ועל ידי ענג שבת ניצולין מעזותם.
וזה אם תשוב משבת רגליך (בחינת חותם הרגלין כנ"ל) עשות חפציך ביום קדשי (בחינת חותם הידין כנ"ל) וקראת לשבת ענג (בחינת ענג שבת הנ"ל שמצוה אז לענג גם הגוף, והוא ענג גם להנשמה כנ"ל) לקדוש ה' מכובד. כבוד הוא בחינת הנשמה כמו שכתוב בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי וכתיב לכן שמח לבי ויגל כבודי ופירשו המפרשים כבודי-היא הנשמה שהיא עיקר כבוד הגוף. היינו שיזכה להרגיש בשבת הארת הנשמה הקדושה שתאיר גם להגוף מקדושת ההשגות שלה. ואפשר דר"ל וקראת לשבת ענג הוא בפרטיות שכל אחד ירגיש הארה גדולה מהנשמה שלו שהוא בחינת שבת עולם הנשמות. ולקדוש ה' מכובד רצה לומר בכלליות שכלל הדור יקבלו וירגישו הארת החכם הדור שהוא הנשמה שלהם. וזה ולקדוש ה' (שהוא החכם הדור) מכובד כנ"ל. וכשהנשמה מאירה אל הגוף אז גם הגוף הוא בבחינת כבוד (ועיין מה שאמרו רז"ל סנהדרין צ"ד על פסוק ותחת כבודו וכו').
וזהו שאמרו רז"ל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות ופירשו המפרשים המכבד את התורה שדורש טעמי התורה ופנימיותיה בפרט כפי המבואר במאמר זה הנ"ל על ענין משמת רבן גמליאל בטל כבוד התורה. כי בימי רבן גמליאל היו לומדין תורה בעמידה כו' היינו כי הנסתר שבתורה שהוא בחינת עמידה בחינת תפלה היא בחינת הנשמה של התורה. וכשזוכין להשיג פנימיות התורה זה עיקר כבוד התורה ואז מתכבדין מאד גם גופי הלכות שבתורה שהם בחינת נגלה בחינת נעשה. ועל כן מאיר גם בו בהאדם הזה הארת נשמתו כל כך עד שגם גופו מכובד על הבריות, כי שורש גוף ונשמה הוא גם כן בחינת נעשה ונשמע ועיין עוד בליקוטי הלכות ותבין ביותר. ואמרו רז"ל כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי צורבא מרבנן. נמצא שעיקר כבוד התורה הוא כבוד התלמידי חכמים אמתיים, כי מאחר שהם זוכין להשיג ולגלות נשמת התורה שהוא בחינת הפנימיית והנסתר שבה שזה עיקר כבודה, על כן מגיע להם כל הכבוד. וזה גם כן בחינת כבוד שבת שצריכין לכבדו גם בתענוגי הגוף גם כן. וזה ולקדוש ה' מכובד כנ"ל וזה וכבדתו מעשות דרכיך, הינו שלא יעסוק בדרכי עצמו רק בדרכי שמים, להשיג בכל פעם נעשה ונשמע גבוה יותר ולילך מדרגא לדרגא ומעולם לעולם.
ונעשה ונשמע שהם תורה ותפלה הם עיקר בחינת הכבוד כמאמר רז"ל אין כבוד אלא תורה. וכן התפילה היא בחינת כבוד כמו שכתוב שימו כבוד תהלתו וכמבואר במקום אחר. ותורה נקראת דרך כמאמר רז"ל, ובתפילה שהיא דביקות נאמר ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו. ממצוא חפציך ודבר דבר ודרשו רז"ל שאסור לאדם לבקש חפציו בשבת, כי בקשת חפציו הם לפעמים בחינת קול הברה שצועק רק להנאת עצמו הב לן חיי וכו'. וגם כי מחמת שנכלל בבחינת "אין" היינו באור אין סוף על כן אינו שואל על צרכיו כי שם עיקר השלימות בחינת מאמר השלם ואינו חסר לו שום דבר שזה בחינת המבקש רחמים על חבירו וכו' הוא נענה תחילה כמבואר בפנים. אז תתענג על ה' שיזכה להשיג הנסתר שבתורה שהוא בחינת נשמע שזה בחינת ושמעו שמוע וכו' ותתענג בדשן נפשיכם (ישעיה נ"ה) וזה על ה' שהיא בחינת עתיקא כמבואר בזוהר הקדוש והנסתר הזה הוא בחינת שלימות התפילה בתכלית השלימות שזה בחינת ותתפלל חנה על ה'. כמבואר ענין זה גם כן בזוהר הקדוש והרכבתיך על במתי ארץ ודרשו רז"ל שיהיה ניצול משיעבוד מלכיות זה בחינת ביטול העזות דסטרא אחרא כנ"ל על ידי עזות דקדושה שהוא בחינת מלכות דקדושה כמו שכתוב ויתן עוז למלכו וכו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה בחינת הקולות דקדושה שהן בחינת עזות דקדושה שזה בחינת הקול קול יעקב וכו' ודרשו רז"ל שעל ידי קולו של יעקב מבטלין כח הידים של עשו שהן שיעבוד מלכיות של העכו"ם שהוא רק מעזות דסטרא אחרא שעל זה נאמר העז איש רשע בפניו ודרשו רז"ל זה עשו.
ומעשות דסטרא אחרא נעשה כפירות ועבודות זרות ואמונות כוזביות שהם בחינת ידים דסטרא אחרא בחינת ידי עשו. ועל ידי קולו של יעקב שהוא בחינת עזות דקדושה מכניעין את הידים דסטרא אחרא וממלאין את הידים דקדושה שהם בחינת אמונה שלימה וישרה וזה כי פי ה' דיבר, כי עיקר המשכת כל התיקונים הנ"ל נעשה על ידי שבשבת מאיר בחינת נשמע העליון ונורא מאד שהוא בחינת תפלת ה' ממש שזה בחינת כי פי ה' דבר.כי זוכין להכלל באין סוף כביכול ששם התפלה שלו הוא בבחינת כי פי ה' דבר שהקב"ה בעצמו מדבר ומתפלל כנ"ל גם נחלת יעקב מרמז על בחינת קודם הבריאה כמאמר רז"ל עולמי עולמי מי בראך-יעקב בראך. ועל כן הוא נחלה בלי מצרים, כי הוא בחינת אין סוף ממש כנ"ל.
וזהו שמתפללין בשבת רצה נא במנוחתינו קדשינו במצותיך ותן חלקינו בתורתך שיהיה החלק שלנו.
היינו קיום המצות שלנו שזה בחינת תורה יהיה בתורת ה' ממש כמבואר בפנים. שבעינו מטובך היינו שנזכה להשיג בחינת הנסתר שהוא בבחינת מה רב טובך אשר צפנת ליריאך דייקא כי הנסתר שהוא בחינת נשמע בחינת עדן עילאה דסתים וגנוז הוא בחינת יראה כמבואר בפנים ושם עיקר השביעה בחינת והשביע בצחצחות נפשך בחינת אורות הצחצחות כידוע ומבואר במקום אחר וזה ושמח נפשינו בישועתך, כי משם עיקר השמחה בחינת וגילו ברעדה כמבואר בפנים. וזה בישועתך כי על ידי השמחה זוכין לעזות דקדושה שהוא בבחינת עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה וזה וזמרת י"ה דייקא שהוא בחינת תפלת ה' כמבואר לקמן בפנים בסימן ק"ה ומשם עיקר השמחה והעזות דקדושה שעל ידי זה בא ישועה. כי כל היסורים רחמנא ליצלן באים רק לשבר עזות הגוף עזות דסטרא אחרא, אבל כשזוכין לבחינת עזות דקדושה וממילא נתבטל עזות דסטרא אחרא על ידי זה בא ישועה. ומחמת שעל ידי זה נבנית ירושלים קריה נאמנה על כן נקראת ירושלים עיר עז לנו ישועה וכו' (ישעיה כ"ו) וכמבואר במקום אחר וזה שסיים פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים כי על ידי זה נשלם האמונה כנ"ל וזה וטהר לבינו לעבדך באמת היינו שעל ידי השמחה דקדושה שהוא בחינת עזות דקדושה זוכין לטהרת הלב מכל מיני כפירות ואמונות כוזביות שמטמאין כנדה וזוכין לאמונה שלימה בכל לב בבחינת אמונתך בתוך לבי וכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך וזה שכתוב הסירו את אלקי הנכר וכו' והטהרו וזה בחינת ומכל גילוליכם אטהר אתכם. וזה שכתוב (דברי הימים ב' יט) כה תעשו ביראת ה' באמונה ובלבב שלם. וזה והנחילנו ה' אלקינו באהבה וברצון שבת קדשך כי כל זה כלול בקדושת שבת כנ"ל גם לעבדך באמת מרמז על תיקון החותמות שהם בחינת אמת כמו שאמרו רז"ל (שבת נ"ה יומא סט) חותמו של הקב"ה אמת וזה "אם תשוב משבת רגלך". א'ם ת'שוב מ'שבת ראשי תיבות אמ"ת כמובא בכתבי האריז"ל. וזה בחינת חותם הרגלין. וכן אמרו רז"ל אמונה אתקריאת כד אתחבר בה אמת וזה בחינת חותם הידין שהוא בחינת אמונה כנ"ל וזה גם כן בחינת נחלת יעקב כמו שכתוב תתן אמת ליעקב והכל כלול בקדושת שבת שהוא בחינת אמת כנ"ל כמה פעמים: