יקרא דשבתא
שבת הוא בחינת תכלית מעשה שמים וארץ בחינת עולם הבא. גם הוא בחינת השגת רוח הקודש בחינת נבואה כמבואר בזוהר הקדוש וכנ"ל בסי' ג', ונבואה הוא בחינת הקיבול שכר של המצוות בחינת יבא ברינה נושא אלומותיו ר"ת נביא כמבואר בפנים. ויש שני בחינות נבואה כי עיקר שמחת המצוות הוא בשבת כי אז עולין כל המצוות מאחיזת העצבות שנאחז בהם בששת ימי המעשה וזוכין לשמחה כמבואר במאמר ימי חנוכה בליקוטי תנינא סימן ב'. ויש מי ששמחתו הוא משכר שיקבל על המצוות לעתיד לבוא. כי על ידי שבשבת שורה עליו בחינת רוח הקודש בחינת נבואה הוא צופה ומשיג בלבו מרחוק השכר הגדול שיקבל על עשיית המצות בעולם הבא ביום שכולו שבת ועל ידי זה מלא שמחה, בפרט שקדושת שבת בעצמה שקולה כנגד כל המצוות, כמו שאמרו רז"ל על כן הוא מלא שמחה. אך עם כל זה השמחה הזאת הוא בחינת נביא באספקלריא שאינה מאירה.
ועיקר השלימות הוא שיזכה לבחינת רוח הקודש רוח נבואה כזה עד שמשיג גודל מעלת עשיית המצוות בעצמן עד שלא יחפוץ בשום שכר עולם הבא כלל רק שיהיה שכרו ושמחתו עם עשיית המצוה בעצמה שזה בחינת ב'יומו ת'תן ש'כרו המבואר בפנים.
ביומו תתן שכרו ראשי תיבות שב"ת כמבואר בכתבי האריז"ל. וזה בחינת נביא באספקלריא המאירה ואז זוכין ליכנס בשבת על כל פנים בשמחת השם יתברך בעצמו כביכול, כי מבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים גודל השמחה שנמשך ונתעורר בכל שבת ושבת בכל העולמות וגודל שמחתו יתברך בעצמו כביכול בשבת, וזה בחינת ישמח ה' במעשיו כי בשבת נשלם הבריאה של כל העולמות ומקבלין חיות בשלימות מקומת המצוות שהוא בחינת אמונה בחינת שבת שהוא שקול כנגד כל התורה והמצוות והוא בחינת תכלית שמים וארץ, ואז הקב"ה משמח ומתענג מהם בחינת ישמח ה' במעשיו ומי שזוכה לשמחת המצוה הזאת כנ"ל הוא נכנס כביכול בשמחת השם יתברך בעצמו בבחינת ישמח ישראל בעושיו. ואז יכול לידע בין קודם גזר דין ובין לאחר גזר דין כמבואר בפנים. ובשבת נמתקין כל הדינים ואין כח למקטרגים לעורר שום דין ח"ו כמבואר בזוהר הקדוש בבחינת וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין וכו', והדינין שנגזרו כבר ח"ו מבטלין וממתיקים אותם גם כן על ידי שמלבישים התפלה במאמר שזה בחינת מה שאין שואלין צרכיו בשבת.
והנכנס לבקר את החולה בשבת לא יבקש עליו רחמים כמו בחול רק יאמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא וכו'. (שבת יב) היינו שמלביש תפלתו במאמר כנ"ל.
גם בשבת זוכין לישרת לב ולפשט כל העקמימות שבלב שזה בחינת מה שמבואר בתיקונים ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם דא דירתא דלבא וכו', שזה בחינת מה שבמזמור שיר ליום השבת מבאר בזה שלא להרהר אחר השם יתברך ח"ו מחמת הצלחת הרשעים, שזה בחינת איש בער לא ידע וכו' כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך וכו', צדיק כתמר יפרח ודרשו רז"ל מה תמר לבו מכוון למעלה אף ישראל לבם מכוונין לאביהם שבשמים וסיים להגיד כי ישר ה' וכו'. וכן אחר כך עדותיך נאמנו מאד וכו'. גם בשבת נמשך בחינת התיקון של הרעמים שהוא בחינת תפלה בקול ובכח וביראת שמים, שזה בחינת מה שמובא בשם האריז"ל שבשבת צריכין להרים קולו בתפלתו יותר מבחול, וזה בחינת הזיין קולות שבמזמור לדוד שאומרים בכניסת שבת ושם מבואר גם כן מענין הרעמים אל הכבוד הרעים ה' וכו' המבואר בפנים. וזה גם כן בחינת מקולות מים רבים וכו' כמבואר בכוונות של שבת.
גם שבת הוא בחינת יראה ירא שבת ואז נתבטלין כל היראות חיצוניות כמבואר בתיקונים, גם שבת הוא בחינת שלימות הדעת ואז עולין עד החכמה כנ"ל בסימן ד' ואז זוכין לזכך את המוח מחכמות חיצוניות ומחשבות זרות וכו'. כי שבת הוא עולם המחשבה כידוע. ואמרו רז"ל שבות ממחשבות עבודה וכו'.
וניצולין מבחינת חמץ סטרא דמותא וזוכין לחיים בחינת טועמיה חיים זכו, וזה בחינת אך ביום הראשון תשביתו שאור תשביתו דייקא לשון שבת. וענג שבת הוא בחינת מצוה כמבואר במאמר שאלו את רבי יוסי בן קיסמא סימן נ"ז, ואז נתגרשין ונכנעין כל סטרין אחרנין כמבואר בזוהר הקדוש ונתבטלין כל מיני מחלוקת ומריבה ונמשך שלום בחינת שבת שלום כמבואר בזוהר הקדוש, גם בשבת מתגלין ומאירין חסדים גדולים וכולו אהבה וכו' אהבה בתענוגים בחינת אור אהבת השם יתברך המאיר בשבת כנ"ל בחינת רשפיה רשפי אש וכו' מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו' בחינת מנוחת אהבה ונדבה. ועל ידי זה עיקר ההתגברות על האויבים וכו'. שזה בחינת שבת להשבית אויב ומתנקם כמבואר בסימן נ"ז הנ"ל: