יקרא דשבתא
כתיב וקראת לשבת ענג ולקדוש ה' מכובד. וכתיב וכבדתו מעשות דרכיך ורז"ל הזהירו הרבה על כבוד שבת. ולית כבוד בלא כ"ף והכ"ף הוא כתר וכו' כמבואר בפנים וזה סוד קדושת שבת שמאירה בו הארת כתר. שזה סוד כתר יתנו לך שאומרים במוסף שבת וזה שמובא בכתבי האריז"ל וידעו כי מאתך הוא מנוחתם מאתך דייקא היינו מאת כ"ף שהוא הכתר משם דייקא הוא מנוחתם היינו כנ"ל. (וזה שסיים ועל מנוחתם יקדישו את שמך ומבואר שם שצריכין לכוין לקבל על עצמו מסירת נפש וכו'. יש לומר שזה נוגע למה שמבואר בפנים שאי אפשר לזכות לכבוד הזה כי אם על ידי שפיכת דמים ובזיונות). והכבוד הזה הוא בחינת כבוד אלקים הסתר דבר. שזה בחינת איה מקום כבודו שאומרים במוסף שבת ואמרו רז"ל (ביצה ט"ז) מתן שכרה לא עבידא לגלויי וכו' שבת ניתן בצנעה וכו'. וכתר הוא בחינת אהיה בחינת תשובה ועיין ברית מנוחה דרך ה' שכתב שם מעלת השבת שקראו הקב"ה בשמו וכו' שנקרא אהיה וכו'. אשרי האיש יודע את סודו למה נכלל בכאן כדי לתת כבוד לשבת וכו' עיין שם. ועיין גם בספר קרנים מאמר ז' מבואר שסעודות שבת הם בסוד גימל שמות אהיה אשר אהיה וכו'.
ועיין בדן ידין שם בשם הזוהר חדש ועיין בכוונות האריז"ל. גם שבת הוא בחינת תשובה כמו שכתוב ושבת עד ה' אלקיך שזה בחינת עולם הבא יום שכולו שבת כולו תשובה כמבואר בפנים. ותשובה הוא בחינת אהיה כי קודם תשובה עדיין אין לו הויה בעולם.
וכשבא לטהר עצמו ולעשות תשובה אז הוא בבחינת אהיה וכו' כמבואר בפנים. שזה בחינת מה שמבואר בזוהר הקדוש ובשאר דברי רז"ל שהעולם לא היה לו שום קיום כלל עד שבא השבת. וזה בחינת ויכלו השמים והארץ שפירושו שנגמרו ונשלמו ורז"ל דרשו מלשון כלילת יופי כליל תפארת שהוא בחינת כתר ועטרה. היינו שנמשך עליהם הארת הכתר כנ"ל. והנה מבואר בפנים שעיקר התשובה הוא כשישמע בזיונו ידום וישתוק. כי קודם התשובה אזי בחינת אהיה בהסתרת פנים ממנו והסתרת פני אהי"ה גימטריא ד"ם וכו'. ועל ידי ששומע חרפתו ושותק הקב"ה מפיל לו חללים ונתמעט הדם שבחלל השמאל שבלב וזה בחינת זביחת היצר בחינת תשובה וכו' עיין פנים. ועיין לקמן בסימן פ"ב בפנים מבואר שזה סוד רחיצת חמין בערב שבת שמרמז על סוד השלהובא דאשא שיורד בכל ערב שבת לכוות את ראשי הקליפות הטמאות שרוצין לעלות עם קליפת נוגה ולינק מהקדושה ועל ידי השלהובא דאשא הנ"ל הם יורדין למטה ונגה נכללת בקדושה וכו'. היינו כי בכל ערב שבת צריכין לעשות תשובה גמורה על כל מה שפגם בששת ימי החול כמבואר בספרים הקדושים.
והבעל תשובה שהוא בחינת רחוק שנתקרב זה בחינת שנגה נכללת בקדושה על ידי התשובה שהוא בחינת קדושת שבת. ואז מתגברים עליו הקטרוגים והבלבולים והמניעות ביותר שזה בחינת מה שגם השלש קליפות טמאות רוצים לעלות ולינק משם, ומשם באים כל החרפות והבזיונות שהם בחינת ערלה בחינת הקליפות טמאות הנ"ל כמבואר בסימן פ"ב הנ"ל. ועל ידי ששומע חרפתו ושותק על ידי זה מכניע את הקליפות הנ"ל שזה בחינת זביחת היצר וזוכה לתשובה שהוא בחינת שבת.
וזה שמובא בכתבי האריז"ל ששב"ת אותיות בש"ת כי צריכין לישב סמוך לכניסת שבת איזה שעה בבושה גדולה ולהתבייש בעצמו לפני שבת היינו כנ"ל. כי קדושת שבת הוא בחינת אהיה בחינת תשובה. והסתרת פני אהיה גמטריא דם בחינת בושה שפיכת דמים. על כן צריכין להמשיך עליו קדושת שבת על ידי הבושה דייקא והבושה הוא בחינת אזיל סומקא ואתי חוורא.
שזה בחינת באנו באש ובמים כמבואר בחידושי אגדות דברכות דף ו'. וזה בחינת הרחיצה במים חמין והטבילה במקוה של ערב שבת והמקוה מרמז גם כן לשם אהיה כמבואר בכוונות.
ועל ידי זה זוכין לזביחת היצר שהוא בחינת קדושת שבת כמבואר בזוהר עקב ד' רע"ב: שעל ידי קדושת שבת נכנע היצר הרע וכו'. וזה ושמרו בני ישראל את השבת וכו' לדורותם דא דירתא דלבא כי אז זוכין לטהרת הלב בחינת ולבי חלל בקרבי. וזה שמתפללין וטהר לבינו לעבדך באמת והנחילנו ה' אלקינו באהבה וברצון שבת קדשך וכו'. וצריכין לעשות תשובה על תשובה כי לאחר שעשה תשובה שלימה בוודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השם יתברך וצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה וכו' כמבואר בפנים. וזה בחינת הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש לה' מחר וכו'. כי שבת הוא בחינת תשובה.
ועיקר שלימות התשובה הוא בבחינת תשובה על תשובה ועל כן נקרא קדושת שבת. שבת שבתון בפרשה כי תבא ובפרשת ויקהל ובפרשת אמור.
כי שבת הוא בחינת תשובה, ותשובה על תשובה. וזה בחינת את שבתותי תשמרו שני בחינות שבת. ורז"ל אמרו אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות וכו'. וזה בחינת תרתי דתיובתא כמבואר בליקוטי הלכות הלכות שבת, וזה בחינת קדושת ליל שבת שנקרא שבת סתם וקדושת יום השבת שהוא בחינת השבת דלעילא כמבואר בזוהר הקדוש תרומה דף קל"ח. וכן מבואר בכתבי האריז"ל שקדושת היום חמורה מקדושת הלילה ועל כן צריכין לטבול שנית ביום השבת בבוקר וכו' היינו כנ"ל, כי קדושת היום של שבת הוא בחינת תשובה על תשובה כי בליל שבת מקבלין גם כן המוחין הקדושים כמבואר בכתבי האריז"ל אך ביום השבת זוכין למוחין גבוהים ביותר. וצריכין לעשות תשובה על ההשגה הראשונה. ועל כן צריכין לטבול שנית. כי מקוה הוא בחינת אהיה בחינת תשובה כנ"ל. וצריכין להיות בקי בדרכי התשובה בשני בקיאות בחינת בקי ברצוא בקי בשוב שזה בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. וזה גם כן בחינת קדושת ליל שבת וקדושת יום השבת. כי קדושת ליל שבת הוא בחינת בקי בשוב שזה בחינת ואציעה שאול הנך כי אז סמוך עדיין לימי החול שאז זמן התגברות הסטרא אחרא רחמנא ליצלן. ועכשיו צריכין ליכנס לקדושה גדולה כזו שהוא קדושת שבת והרשעים עולין אז ממש מן השאול כמו שאמרו רז"ל ונתגלה כי קדושת שבת גדול כל כך עד שמאיר גם על מדריגות נמוכות כאלה ומעלה אותם משאול תחתיות וכו' וכמבואר גם בכתבי האריז"ל שבכניסת שבת קודש עוסק משה רבינו עליו השלום עם שאר צדיקים גדולים להעלות כל הנשמות שנפלו בעימקי הקליפות רחמנא ליצלן. וקדושת יום השבת הוא בחינת בקי בעייל בחינת אם אסק שמים שם אתה. כי אף על פי שגם קדושת הלילה של שבת גבוהה ונפלאה מאד מאד. אף על פי כן אין להסתפק בזה רק צריכין לעשות תשובה על תשובה ולעלות למדריגות גבוהות יותר עוד כנ"ל. וזה בחינת וכבדתו מעשות דרכיך היינו עייל ונפיק כמבואר בפנים.
ועל כן אמרו רז"ל כבוד יום עדיף היינו כנ"ל וכשהולך בדרכי התשובה הנ"ל אז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו וכו' כמבואר בפנים. וזה בחינת קדושת שבת שהוא בחינת עולם הבא שהוא יום שכולו ארוך בחינת ימין בחינת אורך ימים בימינה וכתיב ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין גם קדושת שבת כולל כל הג' בחינות שיש באל"ף שהם נקודה תחתונה שהוא בחינת חיריק בחינת והארץ הדום רגלי וכנגד זה הוא סעודה ראשונה של שבת שהוא סעודתא דחקל תפוחין קדישין בחינת נהי"מ [נצח הוד יסוד מלכות] שהם בחינת רגלי הקדושה וכו' כמבואר בכוונות, וסעודה שניה שהיא סעודתא דעתיקא שהוא בחי' כתר שהוא בחי' נקודה העליונה שעל האלף שהוא בחינת כתר חכמה בינה או חב"ד כידוע, וסעודה שלישית היא כנגד יעקב בחינת תפארת זעיר אנפין שהוא בחינת הוא"ו שבתוך האלף כי הוא כלול מוא"ו קצוות כידוע וזה סוד ענג שבת שמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים שמרמז לעדן נהר גן שהם גם כן כנגד השלש בחינת הנ"ל כידוע.
וזה אם תשוב משבת רגליך בחינת תיקון הנקודה תחתונה שהיא בחינת והארץ הדום רגלי בחינת נהי"מ, עשות חפציך ביום קדשי בחינת הוא"ו שבאל"ף בחינת חג"ת [חסד גבורה תפארת] שהם כלי המעשה, וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד בחינת הנקודה העליונה שבאל"ף שהוא כלליות הכל כי התחתון נכלל בעליון ועל כן נקראת ענג ראשי תיבות ע'דן נ'הר ג'ן כנ"ל. וגם כי שם עיקר הענג בחינת עדן העליון שנאמר עליו עין לא ראתה וכו'.
וזה לקדוש ה' מכובד כי הוא בחינת כבוד אלקים הסתר דבר, וזה וכבדתו מעשות דרכיך לשון רבים בחינת שני הבקיאות הנ"ל שיש בדרכי התשובה מעשות חפציך ודבר דבר, כי צריכין לשתוק מהדיבור של חול ובזה ממשיכין בחינת התיקון של דם לה', ועל ידי זה זוכין לדיבור של שבת שהוא דיבור של תשובה בחינת קחו עמכם דברים ושובו אל ה', והתשובה שלימה הוא בחינת כבוד וזה בחינת למען יזמרך כבוד ולא ידום וכו'.
וזה בחינת מה שצריכין לומר בפה מלא על כל דבר שעושה זאת לכבוד שבת. ובכתבי האריז"ל מבואר על זה כוונות גדולות. וזה אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך, ומבואר בזוהר הקדוש שמרומז בזה כל הסודות והתיקונים של השלש סעודות של שבת ועיין בכוונות האריז"ל ותבין ביותר לענינינו. וזה בחינת מה שמבואר בפנים לית אדם בלא אל"ף היינו קודם שנתתקן בחינת האל"ף על ידי ג' בחינות הנ"ל אזי אינו בבחינת אדם בשלימות כי חסר ממנו האלף ואהי"ה אז בהסתרת פנים ממנו והסתרת פני אהיה גימטריא דם כנ"ל. ואז עיקר התיקון על ידי השתיקה בחינת דם לה' ועל ידי זה זוכה לתיקון האל"ף ואז נעשה אדם שהוא מדבר בחינת דיבור של תשובה דיבור של שבת כנ"ל. ועל ידי זה נעשה בחינת אדם לשבת על הכסא כמבואר בפנים. וזה בחינת וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וכו' וכמו שאמרו רז"ל, ואז נעשה יחוד בין חמה ללבנה ובין משה ויהושע שמשה שהוא בחינת שמש מאיר ליהושע שהוא בחינת לבנה כמבואר בפנים, וזה בחינת מה שמבואר בזוהר תרומה דף קל"ח הנ"ל ועוד בכמה מקומות שבשבת הוא בחינת אתחברותא דשמשא בסיהרא. וזה שנאמר בפרשת האזינו ויבא משה וידבר וכו' הוא והושע בן נון וכו' ואמרו רז"ל והובא ברש"י גם כן שבת של דיוזוגא היתה נטלה רשות מזה וניתנה לזה וכו'. ולמה קוראו כאן הושע לומר שלא זחה דעתו עליו שאף על פי שניתנה לו גדולה השפיל עצמו כאשר מתחלתו, היינו כי בשבת אז עיקר התיקון שמאיר משה ליהושע שהוא בחינת נקודה התחתונה שמחזיק עצמו תמיד בשפלות בבחינת והארץ הדום רגלי בחינת ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר דא חירק כמבואר בפנים, ועל ידי זה דייקא זוכה בכל פעם לקבל ביותר אור הנקודה העליונה שהוא בחינת חמה בחינת משה, ומחמת שהנקודה תחתונה הוא בחינת דם לה' על כן היה בכחו של יהושע לומר לשמש דם כמו שכתוב שמש בגבעון דם וירח בעמק אילון, כי הוא זכה לייחד בחינת חמה ולבנה בשרשן העליון על ידי בחינת דם שלו שהוא בחינת ענוה ושפלות בחינת ונפשי כעפר לכל תהיה בחינת והארץ הדום רגלי על כן זכה למשול בשמש וירח הגשמיים וידם השמש וכו'. וזה היה בערב שבת דייקא כמו שאמרו רז"ל כי אז עיקר זמן המשכת התיקונים הנ"ל. ועיין בכוונות האריז"ל שבערב שבת צריכין לכוון לשלב השני שמות הקדושים שהם קס"א וס"ג וכו', שזה בעצמו בחינת שני הנקודות הנ"ל שהם בחינת משה יהושע חמה ולבנה כמבואר בפנים בכוונת אלול, וזה בחינת וזרחה לכם יראי שמי (ודרשו רז"ל אלו שומרי שבת כנ"ל) שמש צדקה כי על ידי קדושת שבת זוכין לקבל אור הנקודה העליונה שהוא בחינת שמש כנ"ל.
ומחמת שהנקודה הנ"ל הוא בחינת משה בחינת דעת בחינת בנין בית המקדש כמבואר בפנים על כן נסמך אזהרת שבת למאכת המשכן. וזה ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ואז ציוה אותם על שמירת שבת ומלאכת המשכן, וזה שדרשו רז"ל ויקהל משה וכו' משה תיקן לישראל להקהיל קהלות ולדרוש בדברי תורה בכל שבת היינו כנ"ל, כי אז עיקר הזמן שיאיר הרב שהוא בחינת משה בחינת נקודה העליונה להתלמידים שהם בחינת הנקודה תחתונה. ומחמת שקדושת שבת הוא בחינת בקיאות בדרכי התשובה שעל ידי זה הימין פשוטה לקבל תשובתו, על כן אמרו רז"ל המשמר שבת כהלכתה וכו' מוחלין לו על כל עוונותיו (דהיינו עם התשובה כמובן) כי אז התשובה מקובלת ביותר כנ"ל. ומחמת שעיקר החיות של כל מלאכת מעשה בראשית שהם כציורא דמשכנא כמבואר בזוהר הקדוש הוא רק על ידי קדושת שבת שהוא בחינת אחד בחינת ימים יוצרו ולא אחד בהם בבחינת רזא דשבת דאתייחדת ברזא דאחד וכו' שזה בחינת מה שבתחלת קבלת שבת אומרים ג' פעמים הב"ו לה' בני אלים הב"ו לה' כבוד ועוז הב"ו לה' כבוד שמו. הב"ו מספרו י"ג שהוא אחד ובמנחה של שבת אומרים להדיא אתה אחד וכו'. ועיין בכוונות האריז"ל ובכוונות אלול ותבין.
וזה גם כן בחינת תיקון האל"ף כי אל"ף מספרה אח"ד וזה בחינת א'חד ה'מרבה ו'אחד ה'ממעיט שר"ת הוא שם אהו"ה שבו נחתמו שמים וארץ כי הוא ראשי תיבות א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ, והם בעצמם בחינת נקודה העליונה שבאל"ף והנקודה התחתונה והוא"ו שבאמצע כי בקדושה כל בחינה כלולה מכל הבחינות כידוע וזה בחינת בקי בעיל בקי בנפיק בחינת אחד המרבה ואחד הממעיט וכו'.
וזה בחינת כגוונא דאינון מתייחדין לעילא אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד וכו' וכל המאמר כולו, ואולי זה סוד אלפים אמה תחום שבת. וזה בחינת השלימות של שם אדם דווקא [עיין זוהר תזריע דף מ"ח] כי שם 'איש' ו'אנוש' נקראים בהם גם רבים 'אישים' 'אנשים' אבל שם 'אדם' אינו סובל לשון רבים כי הוא בחינת אחד שזה בחינת אתם קרויים 'אדם' וכו' כידוע. ונחזור לענינינו שעיקר קיום וחיות מלאכת מעשה בראשית ומעשה המשכן הוא רק מבחינת קדושת שבת שהוא בחינת אחד ועל כן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וממשכן גמרינן, כי קדושת שבת הוא בחינת חירק דס"ג וסגול דקס"א שמספרם ארבעים נקודות.
ומלאכת המשכן ארבעים חסר אחת להורות שעדיין חסרים ועיקר שלימותן על ידי קדושת שבת שהוא בחינת האחד שמשלים הכל, ועל כן אין מלאכת המשכן דוחה שבת. ובזה מדוקדק מה שלא אמרו תשע ושלשים כמו שדקדק התוספות יום טוב ואמרו דייקא ארבעים חסר אחת היינו כנ"ל. וזה בעצמו גם כן מה שאמרו רז"ל לענין כלל מלאכת מעשה בראשית מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה וכו'.
(ועיין בראשית רבא פרשה י' מה היה העולם חסר שבת וכו'):