יקרא דשבתא
שבת הוא בחינת שלימות הנפש בחינת שבת וינפש.
והוא בחינת המתקת הדינים כמבואר בזוהר הקדוש והוא בחינת דיבור בדיעה בחינת ודבר דבר הנאמר בשבת וכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם והוא בבחינת יעקב כיהוא הראשון שנאמר בו ששמר את השבת. והוא בחינת התורה כי הכל מודים כי בשבת ניתנה תורה. וזה בחינת שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא בחינת רפואת הנפש בחינת שמש צדקה ומרפא בכנפיה המבואר בפנים. ועל כן נאמר פסוק זה לענין שומרי שבת כמו שכתוב וזרחה לכם יראי שמי (אלו שומרי שבת) שמש צדקה ומרפא וכו' כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על זה שמש בשבת צדקה וכו'.
וזה בחינת כבוד שבת. כי כשעולין אל החכמה שהוא בחינת אבא בחינת אב בחכמה שזהבחינת כי קדש הוא הנאמר בשבת כמבואר בכתבים על ידי זה נתגלה כבודו יתברך כמו שכתוב ואם אב אני איה כבודי כמבואר בפנים.
וזה אם תשיב משבת רגלך. הנפש הוא בחינת רגלין (כמבואר בפנים. בסימן סט חומר איסור גזילה) כנגד בחינת רוח ונשמה. והיא מבחינת מלכות בחינת שרה ובחול יש בה אחיזת הסטרא אחרא בחינת דינא דמסאבותא רחמנא לצלן כי אז היא בבחינת קטנות.
אבל בשבת עולה הנפש אל שרשה העליון בבחינת משיבת נפש. וזה עשות חפצך ביום קדשי שלא יעסוק במלאכה ועובדין דחול שנפשו של אדם חפיצה בהן ולפעמים יש בהם אחיזת הסטרא אחרא בחינת ובשיקוציהם נפשם חפצה. אבל בשבת צריכין לעסוק רק בחפצי שמים בבחינת אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי בבחינת דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה.
וזה וקראת לשבת ענג בחי החכמה העליונה שמאירה בשבת ששם עיקר הענג בחי' אין למעלה מענג כידוע. וזה ולקדוש ה' מכובד בחינת הכבוד שנתגלה על ידי החכמה וזה וכבדתו מעשות דרכיך שלא יפסיע פסיעה גסה שהוא מבחינת רוגז ודין ופוגמת באור העינים שהן בחינת עיני החכמה שזה בחינת קדושת שבת תלת גוונין דעינא ובת עין. וזה ממצוא חפץך ודבר דבר שלא יפגום בדיבור של שבת שהוא בחינת דיבור בדיעה. וזה אז תתענג על ה' שיזכה לענגד העליון הנ"ל. והרכבתיך על במותי ארץ בחינת עליית המלכות ששם שורש בחינת נפש ורבותינו זכרונם לברכה דרשו שניצול משיעבוד מלכיות היינו מבחינת סיגי הדין שמשם שורש מלכות עשו הרשע בחינת נפש כי תחטא המבואר בפנים.
והאכלתיך נחלת יעקב אביך הוא בחינת הדיבור בדיעה שמקשר הנפש שמשם מוצא הדיבור כידוע אל החכמה העליונה. וזה בחינת נחלה בלי מצרים כמבואר בכוונות וגם כי על ידי זה נמשך בחינת על כל הארץ כבודך המבואר בפנים וזה כי פי ה' דבר. כי שבת הוא בחינת הדיבור דקדושה כמבואר בזוהר בראשית דף לב. מאי דכתיב מגלה עמוקות מני חשך וכו' תא חזי כל אינון עמיקין סתימין דנפקי מגו מחשבהוקלא נטיל לון לא אתגליין עד דמלה מגלה לון מאן מלה היינו דיבור והאי דיבור אקרי שבת וכו'.
והאי דיבור דאתי מסטרא דחשך מגלה עמוקות מגויה וכו' עיין שם עוד ותבין לענינינו.