יקרא דשבתא
שבת הוא בחינת תשובה מאהבה כמבואר לעיל בפנים סימן נ"ח במאמר תלת נפקין מחד. ועל ידי תשובה מאהבה זוכין למוחין דגדלות. וזה בחינת המוחין של שבת. ועל כן אז טוב ויפה מאד להתפלל כי יש לו שכל צח ויוכל להתפלל בלי עיון כמבואר בפנים וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שכשעשה אדם הראשון תשובה אמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'. גם שבת הוא בחינת כח הראות החזק בחינת ראו כי ה' נתן לכם את השבת. כי שבת הוא תלת גוונין דעינא ובת עין וכמבואר במקום אחר. ועל כן כל הפרנסה של כל ימי השבוע נמשך משבת. כי על ידי ההסתכלות עושין גבול וזמן שתרד השפע בעתה וזה בחינת ונתתי גשמיכם בעתם ודרשו רז"ל בלילי שבתות. וזה בחינת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. כי בכל ימי השבוע היו צריכין להסתכל בבטחון חזק בכל יום קודם שירד להם המן כמו שאמרו רז"ל. אבל בשבת קדש שממנו שורש כל ההשפעות וגם על ידו עיקר חיזוק הראות והבטחון. כי על ידי קדושת שבת מקבלין מוחין גדולים וחדשים להתחזק בבטחון אליו יתברך תמיד. על כן אין צריכין אז לנסות את ישראל אם יהיו חזקים בבטחון וישאו עיניהם אליו יתברך אודות פרנסתם ומכל שכן שלא יעשו אז איזה השתדלות כל שהוא עבור פרנסתם לילך בשדה וללקוט את המן. רק המן ירד להם בערב שבת גם לצורך שבת. ובשבת יצפו ויסתכלו כל ישראל רק לשפע רוחניות שהוא בחינת שפע המוחין הקדושים.
וכח הראות החזק הנמשך בשבת לכל אחד מישראל כפי בחינתו וזה בחינת לדעת כי אני ה' מקדשכם בחינת שפע המוחין והדעת שהם בחינת קדש כידוע.
וזה בחינת ברכו במן שירד בערב שבת וכו' וקדשו במן שלא ירד בו כל עיקר בכדי לידע כי אז אינה יורדת השפע רק על יום זה לבד. רק כל השפע של כל הימים נמשך מיום זה. ואף על פי שגם ביום זה צריכין לשפע גשמיית גם כן ואדרבא אז עיקר מצות אכילה ושתיה ולענג את השבת כי סעודות שבחול הם סעודות הרשות ושל שבת הם סעודות מצוה וחובה אבל אף על פי כן מחמת עוצם קדושת שבת לא שייך לעשות איזה עובדא ועשייה בשביל זה ואפילו לחשוב רק מחשבה בעלמא.
כי אז צריכין להיות מקושר בקשר גמור וחזק במעשה דיבור ומחשבה רק בשפע רוחניות של קדושת שבת שהוא מעין עולם הבא כמו שאמרו רז"ל. ומחמת שבהסתכלות יש אור ישר ואור חוזר כמבואר בפנים.
וזה בחינת את שבתותי תשמורו שבתותי דייקא שתי שבתות כי שבת הוא בחינת כח הראות בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין כנ"ל היינו שבשבת כביכול הקב"ה מסתכל על כל הבריאה (והעיקר על ישראל שבשבילם נברא הכל) באהבה וברצון גדול בבחינת ויכלו השמם והארץ וכו' ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ודרשו רז"ל מלשון אהבה וכיסופין וזה בחינת אור הישר. ועל ידי שישראל שומרין את השבת ומקשרין עצמן לקדושתו בכל לבבם על ידי זה נקשר אור הראות של השם יתברך כביכול ביותר אל הבריאה בבחינת הכאה וחיבור ממש. ועל ידי זה נמשך כביכול בחינת אור החוזר שחוזר הראות לבחינת ידיעתו יתברך כביכול ואז מקושרים ישראל בדעתו וידיעתו יתברך בשלימות וממשיך עליהם השגחה שלימה ומשפיע להם כל טוב בעתו ובזמנו הנצרך להם. וזה כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם.
לדעת דייקא. כי על ידי קדושת שבת נקשרים ישראל בדעתו יתברך כביכול כנ"ל וכן קדושת הארת אלקותו יתברך שמאיר בשבת נקשר היטב בדעתם וידיעתם של ישראל בחינת לדעת כי אני ה' מקדשכם וכן לדעת כי אני ה' אלקיכם.
וזה שדרשו רז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני רוצה ליתנה לישראל. זה בחינת אור הישר של קדושת שבת וזה לך והודיעם בכדי שיכינו עצמם לקבל אור המתנה הזאת ואז יאיר עליהם האור בבחינת הכאה וחיבור ועל ידי זה נעשה גם כן בחינת אור החוזר שזה בחינת שלימות קדושת שבת. וזה בחינת מתן שכרה לא עבידא לאגלויי כי פשטיות קדושת שבת שנתן לנו השם יתברך את השבת שזה בחינת אור הישר זה עבידא לאגלויי אבל מתן שכרה היינו מה שצריכין לקשר עצמינו לקדושתו ועל ידי זה נחזר הראות לידיעתו יתברך כביכול כנ"ל ועל ידי זה זוכין לקבל הארת קדושת שבת העליון בשרשו בשלימות זה לא עבידא לאגלויי ועל כן היה צריך השם יתברך בעצמו להודיע לנו את כל זאת וזה שאמרו רז"ל גם כן ששבת ניתן בצנעא כי כמו שכשרוצין להסתכל על איזה דבר מרחוק צריכין לכייף הראות ולצמצמו שלא יסתכל על שום דבר מן הצד רק על הדבר זה שרוצה לראותו ולהסתכל בו היטב וכל זה בכדי שיגיע אליו אור הישר של כח הראות בתוקף גדול ואז על ידי ההכאה שיכה בחוזק בדבר הנראה על ידי זה יחזור ויצטייר הדבר בעיניו בבחינת אור החוזר וכמבואר במקום אחר. כמו כן לא רצה השם יתברך לפרסם קדושת שבת שהוא בחינת כח הראות וליתנו בפרהסיא בכדי שלא יתפזר קצת גם מן הצד כביכול ועל כן נתנו בצנעא והודיעו רק לישראל לבד ובצנעא בכדי שיהיה הדבר בשלימות כנ"ל. וזהו שאמרו מתן שכרה לא אודעינהו היינו כנ"ל. כי השם יתברך רוצה שיהיה רק ישראל הקדושים מקושרים בדעתו וידיעתו בשלימות על ידי קדושת שבת כנ"ל ולא אחר. אי נמי נפש יתרה לא אודעינהו. כי הארת הנפש יתרה הוא מבחינת ההכאה כביכול שמגיע ומכה הארת אור הישר של קדושת שבת (שנשפע מלמעלה ממנו יתברך בלבד) בקדושת נפשות ישראל ועל ידי זה מרגיש כל אחד בנפשו איזה התנוצצות הארת הקדושה העליונה שזה בחינת הנפש יתרה. וזה בעצמו בחינת ההודעה שמלבד שחומל עלינו השם יתברך ומאיר עלינו הארת קדושת שבת באתערותא דלעילא לבד כי קדושת שבת קביעא וקיימא כמו שאמרו רז"ל אף גם שמודיע לנו (על ידי הנפש יתרה כנ"ל) שכבר נשפע עלינו קדושת שבת בכדי שנראה לקשר עצמינו היטב לקדושתו ועל ידי זה נשלם גם בחינת אור החוזר כנ"ל.
וזה בחינת זכור את יום השבת לקדשו ודרשו רז"ל זכריהו מאחד בשבת ואמרו מחד בשביך לשבתא כי מחמת שקדושת שבת הוא רוחניות מאד על כן צריך להכין עצמו לזה בכל ימי השבוע ולזכור בכל יום בקדושת שבת שזה בחינת הסתכלות שמצפין ומסתכלין ומייחלין ומכינין עצמן לקדושת שבת. וזה בחינת אור הישר מצדם של ישראל הקדושים היינו שמסתכלין בכל ימי השבוע בכוון גדול לקדושת שבת. ועל ידי זה מגיע הראות שלהם לבחינת קדושת שבת בבחינת הכאה אז חוזר הראות אליהם בבחינת אור החוזר וזוכין לקבל קדושת שבת בשלימות. וזה בחינת ושמרו בני ישראל את השבת וכן שמור את יום השבת וכו' מלשון המתנה וייחול שצריכין להמתין ולייחל לקדושת שבת שזה בחינת הסתכלות. ועל ידי זה ממשיך על עצמו קדושת שבת בשלימות.
והנה שמור הוא מדת לילה בחינת מלכות שהוא בחינת אור החוזר. כי בפרטיות יש כביכול אצלו יתברך בחינת אור הישר ואור החוזר בענין קדושת שבת וכן אצל ישראל כנ"ל. ובכלליות. הארת קדושת שבת שמשפיע השם יתברך מלמעלה הוא בחינת אור הישר.
ומה שישראל מקבלין קדושתו ומצפין לזה ומכינין עצמן אליו זה בחינת אור החוזר.
וזה בחינת אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא בחינת אור קדושת שבת בשרשו העליון שהוא בחינת אור הישר. והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחינת עליית המלכות שהוא בחינת אור המלכות שהוא בחינת אור החוזר. והאכתליך נחלת יעקב אביך דא זעיר אנפין שכלול משני הבחינת הנ"ל ביחד. ועל כן צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד שזה בחינת אור החוזר כי השם יתברך מסתכל עליו בבחינת אור הישר כי כל הבריאה היתה רק בשבילו כנ"ל. עד שחוזר הראות אליו יתברך בבחינת אור החוזר והוא הראשון שנכתב בו ששמר את השבת וקבע תחומין וכו' תחום שבת אלפים אמה גם כן כנגד בחינת שני האורות הנ"ל. וזה כי פי ה' דבר שזה בחינת כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וכו' בחינת אור ישר ואור חוזר. וצריכין לבאר עוד בזה אך מחמת דקות הענינים הנ"ל אי אפשר להרחיב הדיבור כל כך.
ועיין פנים מובן שבטחון השלם בחינת כח הראות החזק דקדושה הוא בבחינת מוחין דגדלות בחינת חסד ורחמים. ושם מבואר מענין מי שמוחו צח וזך בבחינת מוחין דגדלות יוכל להתפלל בלי עיון כי מחשבתו מקושרת תיכף בדיבורי התפלה בלי שום עמל ויגיעה כלל. ומי שאינו בבחינה זו צריך להעלות במחשבתו מקודם שידבר כי אם לאו יהיה הדיבור בלא מחשבה וכו' והנה על פי רוב מתעורר האדם לזה על ידי שנזכר אחר התפלה שהתפלל בלא כוונה ויש לו מחלת לב מזה מאד ועל כן הוא נזהר אחר כך לייגע את עצמו לכוון בתפלתו ומחמת שאין מוחו צח ומהיר כל כך על כן כמעט שצריך לכוון במחשבתו קודם שידבר כנ"ל.
ובזה יש לכוון מה שאמרו רז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות וכו' כי בשבת הראשון לאו כל אדם זוכה לקבל פנימיית קדושתו בשלימות רק על ידי שאחר שבת כואב לבו מאד על שעבר עליו השבת בקטנות כזה. וזה בחינת כיון ששבת וי אבדה נפש כי זו הבחינה הכוללת הכל אפילו מי שהוא במדריגה קטנה מאד ואינו זוכה בשבת עצמו להשתעשע ולהתענג בשלימות בקדושת הנפש יתרה של שבת אף על פי כן אחר שבת מרגיש הכאב של יציאת נפשו היתרה שזכה לקבל בשבת שזה בחינת וי אבדה נפש.
וזה בחינת אחר הדברים שמחשבתו הטובה באה לו אחר הדיבור. כמו כן הרגשת קדושת שבת באה לו להפחות שבמדריגה סמוך ליציאת השבת וכראה גם בחוש. ואז על ידי זה מכין את עצמו אחר כך כל ימי השבוע לקבל קדושת השבת השני בשלימות. וזה בחינת שחושב מקודם שידבר ואז הדיבור עם מחשבה.
כמו כן לענין שבת זוכה על ידי זה לקבל קדושת שבת בשלימות ואז תבא הגאולה. ובזה יש לפרש גם כן ענין זכריהו מאחד בשבת. היינו להכין מחשבתו לקדושת שבת בכל ימי השבוע וכן במעשה גם כן בבחינת מחד בשביך לשבתא. כי אולי אינו אוחז בשלימות הבטחון שעל ידי זה עושין כלי להשפע שתבא בזמנה ואז אפשר שתבא אליו השפע של שבת אחר שבת או שלא תבא אליו עד לאחר זמן רב. על כן צריך להזדרז בזה להכין על שבת מיד באחד בשבת וזה היתה מדתו של שמאי שהיה מבחינת דין שמשם אחיזת מוחין דקטנות בחינת אחר הדברים. אבל הלל שהיה ממדת החסד בחינת מוחין דגדלות שמשם בא בחינת בטחון שלם ועל כן היה אומר ברוך ה' יום יום והיה בטחונו חזק שהשפע של שבת תבא בעתה. אבל אף על פי כן גם הלל מודה שכדברי שמאי יותר נכון לעשות כמבואר בדברי המפרשים והאחרונים ז"ל בסימן רמ"ב כי לאו כל אדם ולא בכל זמן זוכין לבחינת מוחין זכים כאלו ובטחון חזק כזה. וזה שאמרו שם על הלל מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים היינו שפנימיית קדושת מחשבתו היתה קשורה תמיד בכל מעשיו לשם שמים בלי שום עמל ויגיעה כלל כי זכה למוחין זכים ועל כן היה גם כן בטחונו חזק מאד והיה אומר ברוך ה' יום יום וכו' כנ"ל: