יקרא דשבתא
עיקר שלימות היראה הוא בשבת בבחינת ירא שבת כנ"ל כמה פעמים ומחמת שהיראה שהוא בחינת צדק משם התעוררות הדינים ח"ו. מזה בא מה שלפעמים בתחילת כניסת שבת בא לו להאדם יראה גדולה שקורין פרום אבל הוא בלא שמחה כי קשה לו לשמוח מחמת שבחול יש אחיזה להחיצונים לפעמים בבחינת היראה הזאת שהוא בחינת יראת העונש בחינת צדק בחינת רגלין שזה בחינת רגליה יורדות מות רחמנא ליצלן. ועל כן אף על פי שבשבת עולין הרגלין בבחינת אם תשיב משבת רגלך וכנ"ל כמה פעמים. אף על פי כן מחמת שזה סמוך שעלתה היראה משם על כן קשה לו עדיין שתהיה היראה בשמחה שזה עיקר השלימות כי בשבת צריכין לשמוח מאד ולקבל שבת בשמחה ובלב טוב ועל ידי זה דייקא עיקר שלימות היראה כמבואר בליקוטי תנינא סימן יז ועל כן עיקר שלימות עליית הרגלין שעולין בשבת הוא על ידי אור האמת שמאיר בשבת כנ"ל כמה פעמים וצדק כד אתחבר בה אמת אתקריאת אמונה ואמונה הוא בחינת יראת הרוממות שאין בה שום אחיזת הדין כלל אדרבא על ידה נתבטלין כל יראות חיצונית ונמתקין כל הדינים ואז היראה בשלימות היינו עם אהבה ושמחה. ועל כן נקרא שבת נחלת יעקב בחינת תתן אמת ליעקב וזה אם תשיב משבת ראשי תיבות אמ"ת כמובא וזה רגלך כי על ידי זה עיקר שלימות הרגלין כנ"ל. ועל כן נקרא שבת מנוחת אהבה ונדבה מנוחת אמת ואמונה: