סימן פט-ותחסרהו מעט וכו'

אמרו רז"ל לא ישאל אדם על צרכיו בשבת בכדי שלא יזכור שיש לו חולה בתוך ביתו ויצטער. ולכאורה אינו מובן כי גם אם לא יתפלל על צרכיו יוכל גם כן לזכור בהחולה שיש לו בתוך ביתו ויצטער אדרבא לכאורה אם אינו רשאי להתפלל עליו על ידי זה הוא מצטער ביותר אמנם לפי המבואר בפנים מובן קצת. כי עיקר התפלה שמתפלל בחול על צרכיו צריך להיות גם כן רק על חסרון השכינה כביכול וזה יהיה עיקר צערו כמובא בספרים קדושים. ועל כן גם בשבת אם יהיה רשאי להתפלל על צרכיו יזכור שיש לו חולה בתוך ביתו ויצטער. היינו שיצטער גם כן העיקר רק על חסרון השכינה אך אף על פי כן על ידי זה לא יכול לעבוד את השם יתברך בשמחה שלימה כל כך ובאמת רצון השם יתברך שבשבת יהיו כל ישראל בשמחה גדולה כמו שכתוב בים הניח ה' לך מעצבך ומרגזך וכו' וכמובא בזוהר הקדוש. ועל כן גם אם יזכור בצערו רק שיזכור גם בזה שהצער הוא העיקר אל המלך היינו אל השכינה כביכול רק שאף על פי כן מגודל קדושת שבת בא המלך בשמחה גדולה כל כך ורוצה להשתעשע עם בניו הנעימים באהבה ורצון ובשמחה כל כך עד שאינו רוצה שיזכרו כלל בצערו בכדי שלא לבלבל את השמחה. ואז כשזוכרין בזה באין על ידי זה בעצמו גם כן לשמחה גדולה ונתעטרין במוחין חדשים שזה עיקר קדושת שבת כנ"ל כמה פעמים ועל ידי זה בעצמו נמתק הצער ונתמלא החסרון וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא.

כי דייקא על ידי זה בעצמו שאין רשאין בשבת לזעוק ולצעוק על הצער כנ"ל על ידי זה יהיה בטוח שבוודאי רפואה קרובה לבא: