יקרא דשבתא
שבת הוא בחי' תפילין מוחין כידוע וכנ"ל כ"פ. גם בשבת זוכין ליראה בחי' ירא שבת. כי שבת הוא ג"כ בחי' מלכות והמלכות הוא מקור היראה בחי' מוראה של מלכות וע"כ נמשך אז היראה על האדם כשארז"ל מפני שאימת שבת עליו ואפי' ע"ה ירא לשקר בשבת וע"כ השומרי שבת נקראים יראי שמי כ"ש וזרחה לכם יראי שמי וכו' וכשדרז"ל וכנ"ל כ"פ.
והיראה הנ"ל הוא בחי' הרצועה שעוברת בתוך המעברתא של תפילין היינו היראה שעוברת בתוך המוחין והתפילין כי ראשית חכמה יראת ה' וכמבואר בפנים והנה גם בחול ע"י שאוכלין בקדושה וביראת שמים ממתיקין את היראה בחי' הרצועה הנ"ל בכדי שלא ישתלשל ממנה איזה צער ח"ו וכמבפ"נ. ובשבת קודש אז האכילה בוודאי בקדושה אצל כל אדם כי אכילת שבת כולו קודש. ואז ממילא היראה באה להאדם בשעת אכילה בבחי' לעת האוכל גשי הלום וכו' כמבפ"נ ועי"ז זוכין להנצל מכל צער (כי אכילת שבת הוא בחי' המתקת הדינים כמובא) ולא עוד אלא שזוכין שנעשה מהפה קומת אדם היינו שנתתקן הדיבור שזה בחי' ודבר דבר הנאמר בשבת. כי הפה נשלם באור גדול בשעת אכילת שבת וכמבפ"נ לעיל בליקו"א סי' נז. עד שזוכה לעליה יותר גדולה לבחי' שכינה מדברת מתוך גרונו שזה בחי' הרוה"ק שנמשך על כ"א כפי בחינתו בשבת קודש כמבואר בזוה"ק (ממילא מובן כי יש בזה ענינים דקים ורוחניים מאד שא"א לבארם).
וזה אם תשיב משבת רגלך וכו' וקראת לשבת ענג (בחי' הסעודות של שבת) וכו' אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא שהוא שרש המוחין העליונים ונפלאים מאד. גם משם שורש המתקת כל הדינים וזשארז"ל שנותנין לו כל משאלות לבו כי ניצול עי"ז מכל צער.
וזה והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחי' עליית המלכות שהוא היראה כנ"ל. וע"כ דרז"ל על זה שניצול משיעבוד מלכיות שהם בחי' היראות הנפולות בחי' מוראה של מלכות. והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א שהוא בחי' אדם היושב על הכסא כידוע ויעקב אבינו הוא מרכבה להאדם הנ"ל וע"כ צורתו חקוקה בכה"כ כמבואר בזוה"ק וזה והאכלתיך דייקא כי זוכה לזה ע"י האכילה דקדושה של קדושת שבת. שעי"ז נעשה הפה בבחי' קומת אדם ואח"כ נתעלה עוד יותר עד שנעשה בבחי' אדם היושב אל הכסא. וזשדרז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים כי האדם הנ"ל הוא בבחי' נחלה בלי מצרים כמבואר בכתבים.
וזה כי פי ה' דבר היינו שזוכה לבחי' שכינה מדברת מתוך גרונו שזה בחי' כי פי ה' דבר וצריכין עוד לבאר בענין זה ואין כאן מקומו עיין זוהר פנחס רכ"ח ע"א בענין אדם היושב על הכסא הנ"ל. ועיין ג"כ בזוהר ויקרא טז ע"א בענין יעקב וכו'. ועיין גם במקדש מלך שם.