יקרא דשבתא
שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ. והוא עיקר קיום ושלימות של כל הבריאה כולה וכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו. ועיקר התגלות כבודו ית' הוא ע"י קדושת שבת בבחי' וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. וזה בחי' כבוד שבת וזה בחי' מענגיה לעולם כבוד ינחלו בחי' כי מכבדי אכבד.
ובשבת קודש נמשך הארת הדעת הק' על כ"א בבחי' לדעת כי אני ה' מקדשכם. וכן לדעת כי אני ה' אלקיכם ע"כ צריכין להתקשר מאד אליו ית' ולקבל על עצמו בקבלה גמורה שלא יעשה לעולם רק מה שיש בזה כבוד להשי"ת. ואפי' אם נופל ח"ו לספיקות ויש שנפילתו גדולה מאד ר"ל שנופל לספיקות והרהורים גמורים ומהרהר אחר השי"ת אעפי"כ אם יחזיק עצמו בקדושת שבת אז בוודאי סוף כל סוף יעלה מנפילתו ויוכל להיות שהנפילה והירידה תהי' תכלית עלייתו.
וזה בחי' אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וכו' ודרז"ל אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו כי בוודאי ע"י קדושת שבת יזכה לתשובה שלימה עד שיתתקן הכל. כי מי שנופל לספיקות והרהורים הנ"ל שהם בחי' מקומות המטונפים שעליהם נאמר וכבודי לאחר לא אתן אעפי"כ גם שם יש חיות מהבורא ית' רק ששם חיותו וכבודו ית' סתום ונעלם בתכלית העלמה כי הם מקבלין חיות מבחי' מאמר סתום דבראשית שהוא בחי' איה מקום כבודו.
כי אי' וכו' הוא בחי' הכבוד העליון של המאמר העליון מכל העשרה מאמרות שהוא מאמר סתום דבראשית וע"כ כשנופל למקומות הנ"ל ומתבונן על עומק נפילתו וצועק ומבקש ומחפש ושואל גם ממקומות הנ"ל אחר כבודו ית' בבחי' איה מקום כבודו עי"ז הוא מדבק עצמו אל בחי' הכבוד העליון הנ"ל שהוא בחי' איה כנ"ל ועי"ז הוא מחי' את נפילתו ועולה משם בתכלית העליה עד שזוכה עי"ז להתגלות כבודו ית'.
וזה בחי' קרבן עולה שמכפר על הרהור הלב וכו' וזה בחי' תשובה כי זה עיקר התשובה כמובא בפנים.
ועיקר תיקון זה נמשך ע"י קדושת שבת כי שבת הוא בחי' תשובה כנ"ל כ"פ ואז עולין באמת בתכלית העליה לבחי' איה שהוא בחי' הכבוד העליון של המאמר סתום הנ"ל. שזה בחי' מה שאומרין אז בקדושת כתר איה מקום כבודו וזה בחי' עולת שבת בשבתו על עולת התמיד. כי ענין זה של בקשת איה הנ"ל הוא בחי' קרבן עולה כנ"ל ובשבת נשלם זה התיקון ביותר. וע"כ ע"י קדושת שבת זוכין לחזק לבו בהשי"ת תמיד ולחפש ולבקש תמיד אחר כבודו ית' כנ"ל. וזה בחי' משארז"ל מתן שכרה של שבת לא עבידא לאגלויי כי הוא בחי' הכבוד העליון של המאמר סתום הנ"ל וזה בחי' הנפש יתרה של שבת כי הנפש שרשה בכבוד כמבואר במ"א.
וע"כ ע"י קדושת שבת שאז מתנוצץ הארת קדושת הכבוד העליון הנ"ל ע"כ זוכין עי"ז לנפש יתרה.
וזשדרז"ל שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש. כי בשבת עצמו זוכין לקבל נפש יתרה ע"י הארת הכבוד העליון הנ"ל שהוא בחי' איה. ואחר שבת שאז חוזר ונתעלם הכבוד הנ"ל בתכלית ההעלמה. אך אעפי"כ ע"י הרשימה שנשאר מהארת שבת זוכין עכ"פ לבלי לישאר לגמרי בתוך ההעלמה וההסתרה ח"ו רק לחפש ולחתור ולהתגעגע ולצעוק שיזכה לצאת מתוך ההסתרה שזה בחי' וי אבדה נפש שמרגיש וצועק עכ"פ על אבדן נפשו שזה בחי' בקשת איה מקום כבודו הנ"ל שעי"ז זוכה לעלות בעליה גמורה באמת כנ"ל.
וזה מזמור שיר ליום השבת ר"ת למשה. כי משה זכה לעלות לבחי' הכבוד העליון של מאמר סתום דבראשית הנ"ל ולהמשיך משם הי"ג מדות של רחמים ולכפר עוונות ישראל וע"כ דרז"ל בראשית בשביל משה שנקרא ראשית וכו' ובכל שבת יורד משה עם שאר צדיקים להעלות נפשות החיים והמתים שנפלו לתוך עמקי הקליפות ועלייתם הוא ע"י שמחפשין אחר איזה הרהורי תשובה שהרהרו בחייהם וכו' וכמובן בזוה"ק שזה בחי' הענין של איה מקום כבודו הנ"ל שמאיר ביותר ע"י קדושת שבת כנ"ל. וזה טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון היינו בחי' הכבוד העליון הנ"ל.
להגיד בבוקר חסדך היינו בעת הארת התגלות כבודו ית'. ואמונתך בלילות היינו שאפי' בעת החשכות וההעלמה יתרה בחי' חשכת לילה צריכין לחזק לבו בהשי"ת ולהרבות בדיבורי אמונה ולהאמין כי גם שם נמצא השי"ת ולחפש ולדרוש גם משם אחר כבודו ית' בבחי' איה הנ"ל. וזה עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור שזה בחי' עורה כבודי עורה הנבל וכינור כי גם נגינה דקדושה מסוגל לזה לעורר הלב לחפש ולדרוש אחר כבודו ית' בבחי' אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי וכו'. וזה כי שמחתני ה' בפעלך וכו' כי בשעת נפילה שנתעלם ממנו הארת כבודו ית' אזי א"א לו לשמוח בפעלו ית' מאחר שכל פעל ה' למעניהו והכל ברא לכבודו והוא יודע בעצמו שרחוק כ"כ מכבודו ית' אבל ע"י בקשת איה הנ"ל שזוכה לעלות בתכלית העליה אז בוודאי הוא שמח בפעלו ית'.
וזה מה גדלו מעשך ה' מאד עמקו מחשבותך מאד דייקא שדרז"ל על סטרא דמותא שהם בחי' מקומות הנ"ל וגם שם נעלם חיותו וכבודו ית' ע"כ יכולין לעלות גם משם ע"י בחי' איה הנ"ל. וזה איש בער לא ידע וכו' בפרוח רשעים כמו עשב וכו' היינו התגברות הסט"א בחי' מקומות המטונפים שיניקתם הוא רק מהסתרה והעלמת כבודו ית' עד שרוצים לכפור בכל ח"ו ובאמת הוא להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה' כי הנה אויביך וכו' יתפרדו כל פועלי און ותרם כראם קרני כי לעולם ידו על העליונה ומלכותו בכל משלה ואפי' מי שהתגברו עליו בחי' המקומות הנ"ל אם לא יתייאש עצמו מן הצעקה והחיפוש ודרישה אחר כבודו ית' גם משם בבחי' איה הנ"ל עי"ז בעצמו יתבטלו ממנו כל ההסתרות הנ"ל ויזכה לעלות משם בתכלית העליה.
וזה אם תשיב משבת וכו' אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא שזהבחי' שורש הכבוד העליון של המאמר סתום הנ"ל. והרכבתיך על במותי ארץ שניצול משיעבוד מלכיות היינו שנתבטלין כל הסט"א שיניקתם מבחי' ההסתרה וההעלמה הנ"ל. והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה בחי' התגלות כבודו ית' בבחי' כל זרע יעקב כבדוהו ובשביל התגלות כבודו ית' היתה כל הבריאה כנ"ל שזה בחי' עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך. וזה בחי' גדול יהיה כבוד הבית האחרון וכו' כי הבית האחרון הוא כנגד יעקב כמו שארז"ל ואז יהיה עיקר שלימות התגלות כבודו ית'. וזשדרז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים היינו בחי' מלא כל הארץ כבודו בחי' וימלא כבוד ה' את כל הארץ. ועיין בליקוטי הלכות הלכות תחומין הלכה ואו שם מבאר ג"כ ענין קדושת שבת וכו' עפ"י המאמר הנ"ל ומאריך שם בדברים נפלאים.
!!a!!!סי' יז !!!0!!! מבואר בפנים שצריך ליזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת ולקבל שבת בשמחה גדולה ועצומה ועי"ז היראה בשלימות דהיינו עם דעת. כי בחול אפשר שתהיה היראה עם כסילות. ועיקר הכסילות הוא מחמת השיעבוד שיש בחול שעי"ז הדעת מבולבל ואינו בשלימות אבל בשבת הוא חירות ואז הדעת שלם.
ועיקר החירות הוא ע"י התענוג והשמחה של שבת בחי' אז תתענג על ה' הנאמר בשבת ועי"ז נעשה חירות בחי' כי בשמחה תצאו. וכשיש חירות אז הדעת בשלימות ואזי היראה כראוי בבחי' ירא שבת ועי"ז מעלין היראות הנפולות דהיינו מה שיריאים לפעמים משר וכדומה כי ע"י הדעת מרימין אותם. ועיקר הדעת הוא בשבת ע"י השמחה שעי"ז יש חירות וכו' וכנ"ל כל זה מבפ"נ.
וזה אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי היינו שישמור עצמו מעשיית חפציו בשבת שהם מבחי' השיעבוד שיש בחול שעי"ז הדעת מבולבל וקראת לשבת ענג וכו' שיקיים הענג והשמחה של שבת שעי"ז נעשה חירות ואז הדעת בשלימות והיראה כראוי כנ"ל.
וזה אז תתענג על ה' כי הדעת והמוחין שם עיקר הענג כנ"ל כ"פ. והרכבתיך על במותי ארץ היינו בחי' עליית המלכות עד המוחין כידוע. והמלכות היא בחי' יראה בחי' מוראה של מלכות כידוע ועולה עד המוחין היינו שהיראה עם דעת ואין בה אחיזת הכסילות ח"ו.
וזשדרז"ל שניצול משיעבוד מלכיות שהם מבחי' מלך זקן וכסיל גם כי עי"ז ניצול מכל מיני יראות נפולות שמתיירא לפעמים משר וכדומה שזה ג"כ בחי' שיעבוד מלכיות. והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א שהוא מחבר כביכול היראה בחי' מלכות עם המוחין והדעת וע"כ הוא בחי' נחלה בלי מצרים כידוע וע"כ נאמר אצל יעקב אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי (וממילא מובן אבל עכשיו יודע שזה בחי' דעת ותיכף נאמר) ויירא ויאמר וכו' היינו שהיתה היראה עם דעת. וזה מה נורא המקום הזה אין זה כ"א בית אלקים וכו' כי הבימה"ק הוא בחי' דעת כשארז"ל כל מי שיש בו דיעה כאלו נבנה ביהמ"ק בימיו. וע"כ שם שלימות היראה שזה בחי' המצוה של מורא מקדש כי שם היראה עם דעת. וזה את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו כי ע"י שמירת שבת זוכין ליראה עם דעת שזה בחי' ומקדשי תיראו כנ"ל.
סי' יט-עיקר התכלית שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ והוא מעין עוה"ב שהוא עיקר התכלית ועיקר השגת התכלית הוא ע"י תמימות ופשיטות ויראת שמים ומצוות מעשיות וע"כ כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב בבחי' סוף דבר הכל נשמע וכו' כי זה כל אדם יכול להשיג ולקיים משא"כ השגת המושכלות לאו כל מוחא סביל דא וכמבפ"נ. וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת בנ"י ויאמר אליהם אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה כי העיקר הוא העשיה לעשות מצוות מעשיות הרבה שזה בחי' מלאכת המשכן כי נבנה עי"ז קומת השכינה כביכול. וביום השביעי יהי' לכם קדש וכו' כי דייקא עי"ז זוכין להשיג התכלית שהוא שכר עוה"ב בחי' שבת כי היום לעשותם כי בעוה"ז העיקר הוא העשיה כי הוא עולם המעשה וצריכין לעשות ולקיים מצוותיו ית' בתמימות ובפשיטות גמור בלי שום חכמות רק באמת ובאמונה שלימה ובאהבה וירא' ועי"ז דייקא יזכה למחר לקבל שכרם. וזה ויקהל משה את כל עדת ב"י כי זה התכלית יכולין כל ישראל להשיג. וזה שמבואר בזוהר שהפרישם מן הערב רב. כי הערב רב נאחז בהם הרע של עמלק שהוא בחי' דעת דסט"א שהלכו אחר חכמתם וחקירתם הרעה ושעיקר השגת התכלית הוא ע"י השגת המושכלות של פילוסופיא וכיוצא ועי"ז נעשה העגל. וע"כ הפריש משה את ישראל מהם והודיעם שכל ישראל יש להם חלק בהשגת התכלית שהוא בחי' שבת ודייקא ע"י תמימות ופשיטות ומצוות מעשיות. וע"כ אסור ללמוד בשבת בספרי חכמות כמבואר בשו"ע סי' שז. ועיקר התכלית הוא שיהי' נכללין באחדותו ית' היינו לדבק בו ית' בביטול גמור ובהתפשטות הגשמיות ובפרט בשעת תפלה שזה בחי' הוא תהלתך והוא אלקיך כמבואר בפנים. וזה בחי' קדושת שבת שהוא בחי' שביתה וביטול גמור עד שזוכין להכלל באחדותו ית' שהוא בחי' רזא דשבתא איהו שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו'.
וזה שאמרו רז"ל יכול שיהי' מלאכת המשכן דוחה שבת כי מאחר שהעיקר הוא העשיה שזה בחי' מלאכת המשכן כנ"ל א"כ יכולין לומר שזה בעצמו הוא התכלית עד שידחה שבת היינו שלא ישתוקק כלל לדביקות וביטול גמור אליו ית' רק יהי' טרוד תמיד בעשיה לבד ובאמת תכלית כל התורה והמצוות הוא לדבקה בו ית' כמבואר בכל דברי רז"ל וכמבואר גם בהשיחות הק' שאחר הסיפמ"ע שהעיקר הוא הכיסופין והרצון וההשתוקקות אליו ית' עד שכל העבודות והמצוות וכו' שעושה לא יהיו נחשבין בעיניו לשום עבודה עדיין נגד גודל הרצון והכיסופין שיש לו אליו ית' כי באמת מי שיודע מעט מגדולתו ית' איך יכול לומר להתפאר שיעבוד אותו ית' ושום מלאך ושרף אינו יכול להתפאר על זאת שיוכל לעבוד אותו ית' רק העיקר הוא הרצון להיות רצונו חזק ותקיף תמיד להתקרב אליו ית' ולדבקה בו ית' ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות ובאמת כל אלו העבודות הוא רק בדרך כאלו (קלאמירסט) נגד גדולתו ית' וכו' עיי"ש ועיקר הארת הרצון והדביקות הזה מאיר בשבת קודש שהוא מעין עוה"ב שהוא התכלית ועי"ז זוכין לידע שאפי' כל העבודות והעשיות שעושין בעוה"ז שהם בחי' מלאכת המשכן שזה העיקר בעוה"ז עולם המעשה כנ"ל. אבל עיקר שלימות העשיה הוא שיהיו נכללין באחדותו ית' כנ"ל שזה בחי' תעשה מלאכה שהמלאכה נעשית מאליה מאחר שנכלל באחדותו ית'. וע"כ ארז"ל שמלחמת עמלק היה ע"י חילול שבת. כי עמלק היה פילוסף וכפר בעיקר ע"י החקירות והחכמות שלו שהיו מיוסדין ע"פ חכמת הטבע. אבל קדושת שבת הוא בחי' אמונה ויראת שמים בתמימות ופשיטות עד שזוכין עי"ז דייקא להכלל באחדותו ית' ולבטל הטבע לגמרי שזה בחי' ויכל אל' ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ויכל ממש כביכול היינו שהמשיך הארה כזו עד שזוכין עי"ז לבטל עצמו אליו ית' בבחי' למעלה מכל הבריאה כולה וזה דייקא תכלית שלימות הבריאה כי רק בשביל זה נברא הכל וכמבואר בלקו"א סי' נב. וע"כ כל האומר ויכולו בליל שבת כאלו נעשה שותף להקב"ה במעש"ב וזה אם תשיב משבת רגלך וכו' אז תתענג על ה' שיזכה להכלל באחדותו ית' ע"י אמונה ותפלה שהוא ג"כ בחי' אמונה וזה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך בחי' הוא גוזר והקב"ה מקיים כי יכול לבטל הטבע ע"י תפלתו השלימה. וזהו והרכבתיך על במותי ארץ ודרז"ל שניצול משיעבוד מלכיות שכלולתם הוא עמלק וכ"ש ראשית גוים עמלק וכמבואר במ"א.
והאכלתיך נחלת יעקב אביך שיזכה להשגת התכלית של עוה"ב שהוא נחלת יעקב שבחר לחלקו העוה"ב ודייקא ע"י קיום התורה כפשוטה בתמימות שזה בחי' ויעקב איש תם וכו' וכתיב ותמימים ינחלו טוב ואין טוב אלא תורה וכתיב תורה ציוה לנו משה מורשה קהלות יעקב וכן עיקר היראה הוא בחי' יעקב בחי' ביראתך בזכות יעקב וכו'.