יקרא דשבתא
שבת הוא בחי' אחת עם הצדיק כנ"ל כ"פ והוא בחי' צדיק הגנוז כמארז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואמרו מתן שכרה לא עבידא לאגלויי כי שבת הוא שמא דקוב"ה והוא בבחי' זה שמי לעלם כתיב כשדרז"ל. וע"כ ארז"ל ששבת ניתן בצנעא. והוא לטובת העולם כי עי"ז נתעלמין ונתבטלין הספרים של חקירות וכפירות ר"ל שהם ההיפוך מקדושת שבת. כי שבת הוא שמא דקוב"ה. ושם ה' דא ספר כי כל הג' בחי' שבת המבואר בזוהר יתרו ד' צב והם שבת עילאה ושבת דיומא ושבת דלילא שהם בחי' בינה תפארת מלכות כולם נקראים ספר כמבואר בזוה"ק ועיין בזוהר תרומה על פסוק השמים מספרים וכו' מבואר שבשבת קודש מאירין השמות הק' שהם בחי' השלשה ספרים שבהם נברא העולם כמבואר בס' יצירה ועיין בפרדס שער הנתיבות פרק א' ועיין גם בקונטרס זה לעיל על מאמר חדי ר"ש בליקו"א סי' סא שם מובא מענין הכתב והמכתב והלוחות שנבראו בע"ש בין השמשות שזה בחי' ספר. וזה בחי' כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' שם עולם אתן לו ודרז"ל זה ספר דניאל שנקרא על שמו. והספרים הנ"ל שהם בחי' הג' שבתות הנ"ל מבואר שם בזוה"ק ואלין אינון כללא ורזא דכל אורייתא תורה נביאים וכתובים.
וע"כ עיקר שלימות קריאת ס"ת הוא בשבת והכל מודים כי בשבת ניתנה תורה והתורה נקראת ספר. גם בשבת מתנוצץ ביותר אור של רוחו של משיח כי עיקר הגאולה תלוי בשמירת שבת קודש. גם משיח הוא בחי' משה ומשה הוא בחי' שבת כמובא בזוה"ק. ומחמת שיש בכ"א מישראל בחי' משיח ע"כ כתיב ויקהל משה את כל עדת בנ"י וציוום על שמירת שבת. ועיין במגלה עמוקות אופן רב שהנעלם של שבת גימטריא אליהו משיח בן דוד. ועיקר הדבר שבו תלוי בחי' משיח הוא שמירה מניאוף שזה בחי' קדושת שבת כמ"ש והשבתי זימה מן הארץ. ושבת נקרא ברית עולם בחי' שמירת הברית וכנ"ל כ"פ.
וזה בחי' ושמרו ב'ני י'שראל א'ת ה'שבת ר"ת ביא"ה ושמרו דייקא כי ענין זה צריך שמירה יתירה כמבואר בליקו"א סי' יא. ורוחו של משיח שורה על אנפי אורייתא היינו על הפנים של תורה. ועיקר הארת פנים של התוה"ק הוא בשבת שהוא בעצמה בחי' כלל התורה ואז ואנפהא נהירין בנהירו עילאה וכו' אורייתא מתעטרא בה בעטרין שלימין. וע"כ אז עיקר הזמן של חידושי תורה כמבואר בזוה"ק. ואז עיקר זמן קדושת הזווג ויחודא תתאה עד שהוא בבחי' איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם היינו השם י"ה שהוא בחי' יחודא עילאה כי שם זה מאיר בשבת קודש כמבואר בכתבים.
והנה זה הזווג הק' ויחודא תתאה של שבת קודש יקר מאוד כמובן בזוה"ק שזה בחי' ובחרו באשר חפצתי ושם מאיר ג"כ הרוה"ק שהוא בחי' רוח אלקים רוחו של משיח כמובא בזוה"ק תרומה דף קלו ובעי לאינון חכימי לומר חד פסוקא וכו' כגון רוח ה' עלי יען משח אותי וכו' בגין דאתעטרן בההוא רוח באתערותא דלהון בחדוה דשימושא וכו' ועיין זוהר ויקהל ד' רג. רד.
והנה רוחו של משיח נעשה רוח קנאה והולך ומקנא בכל מקום שמוצא איזה שמץ ניאוף ח"ו. ועכשיו בקדושת זה הזווג של שבת בא ג"כ הרוח קנאה הנ"ל בשביל חיזוק האהבה והשלום כמובא בפנים.
וע"כ הקפידו רז"ל ביותר על ענין שלום ביתו בשבת קודש בחי' נר שבת עדיף מפני שלום ביתו וכיוצא בזה עוד וכמבואר גם בזוה"ק ובתיקונים ועיין זוהר נשא דף קכד שבמרה נבדקו ישראל ע"י שהשליך שם קדוש אל המים כמו אצל סוטה וכו' וע"כ שבת במרה נצטוו כשארז"ל כי אז דייקא זכו לקדושת שבת שהוא בחי' רוחו של משיח וקדושת הברית כנ"ל. אך אעפי"כ מחמת שזה היחודא תתאה הוא בזה העולם יוכל לפעמים להתקלקל השלום בית ע"י הרוח קנאה הנ"ל ע"כ ההכרח להעלים אור פנימיית קדושת שבת ששם עיקר אורו של מלך המשיח בחי' ועד עתיק יומין מטא.
בכדי לסלק עי"ז הרוח קנאה הנ"ל בכדי שיהיה השלום בית בשלימות וזה בחי' שהנעלם (דייקא) של שבת גימטריא אליהו משיח בן דוד נמצא שמעלימין בחי' אורו של משיח שמאיר בשלימות על ידי קדושת שבת וזה בשביל לסלק הרוח קנאה הנ"ל ולהטיל שלום בין הזווג הק' שיחודא תתאה שלהם בקדושה גדולה בפרט בשבת קודש שזה בחי' מה שגם הצדיקים הגדולים שהם בחי' שבת מעלימין ספריהם הק' בשביל הנ"ל. ואז לומדין קל וחומר מזה למעלה ומה שמי שנכתב בקדושה וכו' ספרי מינין שמטילין שנאה ותחרות בין ישראל וכו' עאכו"כ שימחו ויאבדו ויעקרו מן העולם וכו' כמבפ"נ.
וע"כ דרז"ל אשר פריו יתן בעתו על זווג של שבת עתו גימטריא אליהו משיח בן דוד. אליהו הוא ג"כ בחי' הרוח קנאה הנ"ל בחי' בקנאו את קנאתי וכן קנא קנאתי לה' וכו' וע"כ במוצאי שבת מזכירין תיכף אליהו הנביא ומשיח בן דוד. ומובא שאליהו יושב וכותב זכיותיהן של ישראל ששמרו את השבת נמצא שנעשה ספר מקדושת שבת. וע"כ מנחת העומר שהוא בחי' מנחת קנאות בדיקו דאשת חיל שהוא ע"י בחי' רוח קנאה הנ"ל נאמר בו ממחרת השבת יניפנו הכהן ור"ל ממחרת הפסח שנקרא ג"כ שבת כי מאיר בו ג"כ בחי' רוחו של משיח בחי' משה שעי"ז היתה הגאולה. וזה וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' עד ממחרת השבת השביעית תספרו וכו'. ספירה דייקא בחי' הספר הנ"ל וכמובא גם בליקוטי הלכות הלכות ערב. וע"כ אחר ספירת העומר זכו לקבלת התורה ששם שורה רוחו של משיח. וע"כ כשנעשה העגל ולא וכו' אלא להתיר להם עריות וכו' כשארז"ל ולא היה אלא מעצת הערב רב שנטו אחר הספרים רעים וטמאים של דרכי הכפירות ר"ל וע"כ שיבר משה את הלוחות בכדי לסלק הרוח קנאה שלא יתקלקל עי"ז השלום שבין ישראל לאביהם שבשמים לגמרי ועיין מ"ר נשא פ' טית. וע"כ ארז"ל שבדקן כסוטה ואז ניצולו הכשרים שבישראל עכ"פ וזכו אח"כ לקבל הלוחות שניות.
וע"כ תיכף אחר שירד עם הלוחות שניות אז ציום על מלאכת המשכן ושמירת שבת לתקן בזה חטא העגל כשארז"ל אפי' עע"ז וכו' מוחלין לו. וזה אפי' עע"ז כדור אנוש דייקא כי בדור אנוש כתיב אז הוחל לקרא בשם ה' כי אז נתרבו הספרים טמאים של כפירות ועי"ז שהם בחי' חילול השם ח"ו שזה בחי' חילול שבת.
וע"כ נסמך לו תיכף זה ספר תולדות אדם בחי' הספרים דקדושה שהם תיקון לזה. ולפעמים דייקא ע"י שנעלמין הספרים הק' עי"ז דייקא נעלמין גם הספרי טמאים הנ"ל.
וזה שדרז"ל על זה ספר תולדות אדם שרצה הקב"ה ליתן הספר תורה לאדם הראשון ולא נתנה לו היינו כנ"ל. וזה גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו שראה כל הדורות וכל הספרים שיתחברו בימיהם וכל הספרים שיתעלמו ויוגנזו. וזה ימים יוצרו ולו אחד בהם ודרז"ל זה שבת כי הכל יתתקן ע"י קדושת שבת כנ"ל.
גם ארז"ל אין משיח בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. נמצא שע"י זווג של שבת שעי"ז ממשיכין נשמות קדושות לבניו וכו' כמבואר בזוה"ק ע"כ מתנוצץ בזה אורו של משיח.
גם ארז"ל שאמר הקב"ה לשבת כנסת ישראל יהיה בן זוגך נמצא ששבת הוא הזווג של ישראל וכשארז"ל באי כלה וכו' וחילול שבת ח"ו הוא בחי' הפגם של ניאוף ח"ו כמבואר בתיקונים. וכמו שלענין זווג סתם ארז"ל זכו שכינה שרויה ביניהם לא זכו אש אוכלתן היינו האש של הרוח קנאה הנ"ל בבחי' תבער כמו אש קנאתך כמו כן לענין קדושת שבת שעי"ז שכינתא שרייא על רישייהו דישראל כמבואר בתיקונים. וחילול שבת ח"ו הוא בבחי' אש אוכלתן שזה בחי' לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת וכשארז"ל אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת ח"ו וזש"כ (ירמיה יז) והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד שזה בחי' התנוצצות אורו של משיח. ואם לא תשמעון אלי והצתי אש בשעריה היינו בחי' האש של הרוח קנאה הנ"ל.
והנה זה הרוח קנאה הולך ומקנא בכל מקום שיש איזה חילול שבת שזה בחי' מחלליה מות יומת כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא וכו' כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת. אך אפי' במקום שאין חילול שבת ח"ו נמצא ג"כ הרוח קנאה הנ"ל והוא בא לשם בשביל אהבה היינו שמזהיר ומעורר ומזכיר לשמור עצמו מכל מיני חילולי שבת בשביל שיהיה האהבה והיחוד שבין ישראל לקדושת שבת בשלימות.
אך אעפי"כ מחמת שבזה העולם יש לחוש שלא יתקלקל ח"ו השלום והאהבה ע"י זה הרוח קנאה ע"כ הזהירה התורה על פיקוח נפש שדוחה שבת. וע"י שלפעמים מחללין שבת ח"ו בשביל להציל איזה נפש מישראל עי"ז מסלקין בחי' הרוח קנאה ששורה על קדושת שבת ואז השלום בשלימות. שזה בחי' שבת שלום. כי בזה בעצמו רואין גודל האהבה והשלום שיש להשי"ת עם ישראל עד שבשביל ספק הצלת איזה נפש מישראל מצוה לחלל את השבת שהיא שקולה ככל התורה כולה ומזה נגלה לכל שעיקר הרוח קנאה ששורה על קדושת שבת הוא רק בשביל אהבה ושלום כנ"ל.
וזה שדרשו רז"ל (יומא ד' פה) את שבתותי תשמורו יכול לכל תלמוד לומר אך חלק היינו שפיקוח נפש דוחה שבת כי אך הוא לשון מיעוט שהוא בחי' צימצום והעלמת האור של קדושת שבת בשביל פיקוח נפש וכן דרשו שם כי קדש היא לכם היא מסורה בידכם ואין אתם מסורין בידה כי הוא כמו האשה שהיא מסורה ברשות הבעל וכן דרשו שם ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וכו' חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה וכן וחי בהם ולא שימות בהם וכ"ז בכדי לסלק קצת הרוח קנאה שלא יהיה נעשה עי"ז פירוד ומחלוקת ח"ו. רק אדרבא עי"ז אנו יודעין שגם הרוח קנאה לא בא רק בשביל אהבה ושלום וזה בחי' ושמרו בנ"י את השבת שדרז"ל מזה חלל עליו שבת אחת שזה בחי' מה שהצדיקים מעלימין את ספריהם שהם בחי' קדושת שבת שזה בחי' שמי שנכתב בקדושה ימחה וכו' וזה לעשות את השבת לדורותם כי עי"ז דייקא שומרין שבתות הרבה כי לומדין עי"ז ק"ו למעלה עד שכל הספרי מינין וכו' כלין ואובדין ואז יכולין להתקרב אליו ית' ולשמור שבתות הרבה לדורות עולם. גם לעשות את השבת לדורותם מרמז שעי"ז נמשך בחי' הולדת הדורות בחי' ונקתה ונזרעה זרע הנאמר אצל שמי שנכתב בקדושה ימחה. כי בחי' הספר הנ"ל הוא בחי' זה ספר תולדות אדם כמבואר בזוהר בראשית ד' לז המובא בפנים. וע"י הולדת הדורות מאיר ביותר רוחו של משיח שזה בחי' כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי כשדרז"ל וכנ"ל נמצא שע"י ההעלמה עצמה עי"ז בא התגלות משיח. וזה ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש מאחר שאינו זוכה להוליד בנים א"כ אין לו חלק בהמשכת רוחו של משיח. כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות שם עולם אתן לו זה ספר וכו' וכנ"ל כי ע"י שמירת שבת יהיה לו חלק בהמשכת רוחו של משיח ע"י שיהיה לו חלק גדול בהספרים הק' שעליהם שורה רוחו של משיח כנ"ל.
וזה אם תשיב משבת רגלך וכו' אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא ששם שורש רוחו של משיח בחי' ועד עתיק יומין מטי וכנ"ל. והרכבתיך על במותי ארץ ודרז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו שנאבדין ונעקרין ספרי המינין שהם שורש המלכות דסט"א בחי' והמלכות תהפך למינות שזה בחי' וכל הרשעה כלה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ. והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה בחי' השמירה מניאוף בשלימות כשדרז"ל על יעקב חבל נחלתו לפי שהיו זרעו דומה לחבל וכו' שכולם שומרים עצמן מן הניאוף וכו' (מ"ר נשא פ' טית) גם כי כל הספרים הק' המיוסדים על יסוד אמונתינו הק' (שהם היפוך ספרי המינים ימ"ש) הם בחי' נחלת יעקב כ"ש (ירמיה יוד) נבער כל אדם מדעת וכו' כי שקר נסכו ולא רוח בם הבל המה מעשה תיעתועים בעת פקודתם יאבדו. לא באלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ה' צבאות שמו בחי' הספרים הק' של יסוד אמונתינו הק' שהם בחי' שם ה' כנ"ל.
ובענין זה יש לבאר רוב ענין מזמור שי ליום השבת ומובן ממילא.
סי' לג לד-ויחד יתרו צריכין לשמוח מאד מאד בשבת קודש כמבואר בזוה"ק וכנ"ל כ"פ. כי שבת הוא עולם הנשמות ומעין עוה"ב שהוא התכלית שכולו טוב ואפילו תענוגי הגוף שמתענגין בשבת קודש יקרים וקדושים מאוד וע"י עונג שבת ניצולין מדינה של גיהנם ומחיבוט הקבר ג"כ כמובן בילקוט חדש ערך שבת בשם בעל עשרה מאמרות. ועיין בחיי פ' בשלח על פסוק ורמה לא היתה בו ובבעל הטורים שם. ע"כ יכולין לשמוח אז גם עם הגוף. גם ע"י קדושת שבת זוכין להסתכל ולהכלל בשורש הכל שהוא בחי' אחד בחי' איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' וכנ"ל כ"פ. ושם שורש כל הטובות כולם הן ברוחניות הן בגשמיות וכולם נכללים שם באחדות אחד. וע"כ ע"י קדושת שבת יכולין לשמוח מכל הטובות יחד הן שלו הן של חבירו הן של כל ישראל כולם וע"כ אז השמחה גדולה מאד ומאירה באור גדול מאד מאד כמבפ"נ. וזה בחי' כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידך ארנן שאומרים בכניסת שבת ומבארין ביותר שאפי' הצלחת הרשעים וכו' לא תבלבל את השמחה מאחר שזוכין אז להסתכל על התכלית וסוף כל סוף שאז בודאי יהיה מפלת הרשעים באין תקומה ותוגדל הצלחת הצדיקים ושל כלל ישראל עד אין סוף ולעולמי עד ולנצח נצחים.