יקרא דשבתא
ארז"ל קדושת שבת קביעא וקיימא ימים טובים ישראל הוא דמקדשי להו וע"כ אומרים מקדש השבת וישראל והזמנים וידוע כי הצדיק האמת הוא כלול מקדושת שבת וקדושת יו"ט וע"כ צריך האדם להקביל פני רבו גם בשבת כמבואר בזוה"ק ורמב"ן וכתהאריז"ל.
אך עיקר החיוב הוא ברגל כמארז"ל חייב אדם להקביל פני רבו ברגל כי קדושת יו"ט הוא בחי' שהתלמידים באים להרב להאיר להם ואז נתוסף גם הארה להרב בבחי' ומתלמידי יותר מכולם כמאמר כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל וכמובן גם בליקו"א סי' קסו מענין אלישע וזה בחי' מקרא קדש בחי' ישראל הוא דמקדשי להו. אבל קדושת שבת הוא קביעא וקיימא ונקראת קודש ממש. רק שמגודל חמלתו ית' ואהבתו הגדולה לישראל הוא ממשיך אור קדושת שבת גם לתוך ביתו ומקומו של כל אחד שזה בחי' שהרב נוסע ובא לבית התלמידים להאיר להם. וזשדרז"ל כי קדש היא לכם היא מסורה בידכם וכו' היינו כנ"ל. וזה מחמת מעלת קדושת שבת שהוא מלבשת ומצמצמת גודל הארת קדושתה עד שגם אנחנו נוכל לקבל איזה התנוצצות והארת קדושתה שזה בחי' שהרב מוריד ומכניע עצמו לילך לבית התלמידים שעי"ז נתמעט האור קצת ויוכלו גם הם לקבל כמבפ"נ.
וזה בחי' מה שמבואר בכתבים ההפרש בין המוחין של שבת לשל יו"ט. כי בשבת מתלבשין המוחין בלבושין יתרים מחמת גודל הארתו יותר מביו"ט והיינו ג"כ בבחי' הנ"ל. וזה ג"כ מה שהיו צריכין לעלות לרגל ביו"ט דייקא ולא בשבת והיינו ג"כ כנ"ל. ואעפי"כ בוודאי גם קדושת שבת בעי הכנה והשתוקקות לקבל הארת קדושתה כמו הרב שנוסע ובא לבית התלמידים אעפי"כ בוודאי הם צריכים הכנה להכין אזנם ולבבם לשמוע ולקבל דבריו וגם היושר עכ"פ לצאת לקראתו לקבל פניו הק' שזה בחי' מה שהיו יוצאין בערב שבת דייקא לקראת שבת מלכתא היינו כנ"ל. וזה בחי' אך את שבתותי תשמורו אך הוא לשון מיעוט וצמצום מאחר שקדושת שבת מלבשת ומצמצמת אורה ובאה אליכם לתוך ביתכם להאיר לכם מקדושתה ע"כ תהיו נזהרין עכ"פ בשמירתה היטב. וזה כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם היינו כי קדש הוא היינו שהיא בעצמה קודש ולא מקרא קדש כנ"ל וזה כי קדש היא לכם היא מסורה בידכם כנ"ל.
והנה עיקר הארת שבת ויו"ט הוא המוחין הגדולים שזוכה כ"א לקבל כפי בחינתו. ולפעמים מאירין בו ע"י הארת פנים שזה בחי' ואנפהא נהירין בנהירו עילאה הנאמר בשבת וכן ביו"ט מאיר אור הפנים כמבואר במ"א וזה בחי' גודל השמחה של שבת ויו"ט בחי' שובע שמחות את פניך. ולפעמים צריכין להאיר לו ע"י יסורים ובזיונות כמבפ"נ וזה בחי' משארז"ל שבת במרה נצטוו.
והימים טובים הם ימי דין כשארז"ל בד' פרקים העולם נידון וזה ג"כ בחי' היראה הגדולה שמאיר בשבת ויו"ט כמבואר במ"א.
וזה בחי' הבושה שצריכין להתבייש קודם שנכנסים לקדושת שבת כמבואר בכתבים. כי ע"י הבושה מבטל גשמיותו קצת בבחי' אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין ליה ואז יוכל לקבל קצת הארת קדושת שבת.
ומחמת שבהכנעת הגדול אצל הקטן כנ"ל יש כמה בחינות כי לפעמים הוא בתנועה בעלמא ולפעמים צריך לילך ולנסוע אליו ממש כמבפ"נ. וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת בנ"י וזה היה ג"כ בחי' הכנעה והתקרבות אליהם אעפ"י שהם באו אליו אבל הכל היה ע"י שהקהילם ואז ציום על אזהרת שבת ומלאכת המשכן כי גם מלאכת המשכן היה בבחי' זו שהגדול בא אצל הקטן כ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.