זמרת הארץ
ענין זה מקושר עם קדושת א"י כמ"ש וזה הדבר אשר מל יהושע וכמו שפירש"י שם כי קדושת א"י הוא בחינת ברית כמ"ש ונתתי לך את הארץ וכו' ואתה את בריתי תשמור וכתיב וכרות עמו הברית לתת את ארץ כנען וכתיב לישראל ברית עולם לאמור לך אתן את ארץ כנען. וברית הוא בחינת יום השביעי שהוא שבת שהוא כלול מכל הששה ימים שהם בחינת ששה טפחים. וזה מה שכיבוש יריחו הי' ע"י שהקיפו תחלה את העיר ששה ימים בכל יום רק פעם אחת וביום השביעי שהי' בשבת הקיפו ז' פעמים ונפלה החומה והתחילו לכבוש הארץ. והצדיקים שהם בחינת ברית כתיב בהם צדירים יירשו ארץ. וכמו שבבחינת ברית יש בחינת מגלה טפח ומכסה טפח כמו כן לענין קדושת הארץ כי יש ארץ ישראל גם למעלה באתכסיא וכמובן בזוה"ק בפרט לענין ירשולים מפורש להדיא הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ולענין ביהמ"ק כתיב מכון לשבתך פעלת ד'. ומבואר בזוהר (ויקרא כ"א) מענין הבי' האחרון שיהי' כלול משני הבתי' בית ראשון ובית שני ב"ר באתכסיא ובית שני באתגליא. גם לפעמים קדושתה באתגליא ועכשיו באתכסיא וכן כל הבחינות מגלה ומכסה שיש אצל הצדיק יש כמו כן גם בא"י. היינו כי לפעמים הוא מגלה עצמו ומקרב אצמו אל בני העולם ולפעמים מתרחק ומכסה עצמו מבני העולם עד שנופל עליו קושיות וכו'. וזה רואין בחוש גם בארץ ישראל כי לפעמים היא מגלית לאדם איזה התנוצצות מנועם קדושתה עד אשר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. ולפעמים בשביל נסיון האדם ובחירתו מעלמת קצת נועם קדושתה עד שנופלין עליה קושיות וספיקות גדולות כידוע לבקי בזה. וע"פ רוב הכיסוי וההעלם עצמו הוא ג"כ בשביל גילוי והתקרבות. כי אם היתה מגלית עוצם קדושתה אז לאו כל אדם הי' זוכה לישב בה. וזה כעין שאמר רז"ל לענין ארץ אוכלת יושביה אמר הקב"ה אניח חשבתיה לטובה והם חשבו לרעה וכו' (סוטה ל"ה). כי מי שאינו זוכה ח"ו נתרחק ע"י קצת ההעלמה והכיסוי שהוא באמת לטובתו בשביל התקרבות כנ"ל. וכן מה שיש אצל הצדיק בחינת מגלה ומכסה נגד השי"ת שכל מה שנתקרב אליו ית' הוא יודע ביותר שעדיין הוא רחוק ממנו ית' ובאמת היא עיקר שלימות העבודה וכמבואר במקום אחר. שזה בחי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ולזה זוכים בא"י שנקראת ארץ מרחקים כנ"ל כמה פעמים. וכתיב ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק וכתיב אשא דעי למרחוק שהיא בחינת הבית המקדש כמובא בס' המדות אות דעת וכתיב לענין נחמת ירושלים (ישעי' כ"ה) עצות מרחוק אמונה אומן. ונאמר (ירמי' ל') כי הנני מושיעך מרחוק וכתיב (שם ל"א) מרחוק ד' נראה לי וכו' וכתיב (שם נ"א) זכרו מרחוק את ד' וירושלים תעלה על לבבכם וכמבואר בכמה פסוקים בפי' שדייקא מחמת רוב ההתקרבות ושנדמה להם שהם כבר קרובים אליו ית' ומבני ביתו זה דייקא גרם להם ההתרחקות והגלות. וכמו שפירש"י על פסוק הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני. כי באמת כל מה שמקורבין להיכל המלך ביותר צריכים להתיירא ביותר ולידע שהוא רחוק עדיין. וכן להיפוך אפי' בתוקף ההתרחקות והתגברות הגלות צריכים ג"כ לזכור בו ית' ולצפות ולקוות לבנין ירושלים ולהתגלות קדושת א"י בבחינת זכרו מרחוק את ד' וכנ"ל. וכן מה שיש אצל הצדיק בחינת מגלה ומכסה נגד עצמו שלפעמים מגלה פנים של רצון והשגחה וכו' ולפעמים מכסה ומקבל עליו יסורים וכו' זה נוהג ג"כ בארץ ישראל כי שם עיקר התגלות אור הרצון וההשגחה ואעפ"כ היא מג' דברים שנתנו ע"י יסורים כמו שאמר רז"ל. ויש סובלי יסורים בא"י והיא רק בשביל טובת העולם בבחינת אכן חליינו הוא נשא. וכמובא בספרים (ועי' בשער החצר סי' ט"ו). גם א"י מקבלת על עצמה הכל בשביל טובת ישראל על דרך שפך חמתו על עצמם ואבנים. ומחמת שא"י היא בחינת ברית שכלול מבחינת הכנפים המבואר בפנים ע"כ מצינו בה ג"כ לשון כנפים כמו לאחוז בכנפות הארץ וכו' וכמו מכנף הארץ זמירות שמענו. שכל זה דרשו רז"ל על ארץ ישראל. והנה עיקר התיקון של הכנפים דקדושה בחינת כנפי הכרובים היא בא"י. כי שם היו הכרובים הק' בבית המקדש בבחי' והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה וכו' וע"י דיבורים קדושים נותנים ח יזוק להכנפים הנ"ל. ואז אין להמחקרים כח כל כך להתפשט בחכמתם הרעה ח"ו. אבל ע"י דיבורים רעים בפרט אם מדברים ח"ו בגנות הצדיק או בגנותה של א"י ח"ו בבחינת מוציאי דבת הארץ רעה עי"ז עושים כנפים להנחש עד שמעופפים בחכמתם רח"ל. והנה א"י בעצמה היא בחינת החכמה דקדושה כי שם מקור החכמה כנ"ל והיא מלמדת דעת וחכמה לכל ישראל שזוכין לישב בה בבחינת וכל בניך למודי ד'. אך מחמת שאלו החכמים הנ"ל מתגברים בחכמתם הרעה ע"כ יש לקדושת א"י צער גדול מזה כי נופלין עי"ז גם לשם איזו בלבולים שהיא בחינת מבטח בוגד ומזה נעשה בא"י מה שנעשה לפעמים קנאה ושנאה בין אדם לחבירו רח"ל. והכל מחמת התגברות המבטח בוגד היינו בטחון שאינו שלם ואמת כראוי. ע"כ צריכים ל התחזק ולהתגבר שם ביותר בבטחון חזק ושלם כראוי. כי עיקר שלימות הבטחון הוא כפי שלימות השכל כמבואר במקום אחר. ועיקר שלימות השכל הוא בא"י. וכשזוכה להתחזק שם בבטחון שלם ואמת עי"ז נמשך עליו ביותר קדושת א"י כמ"ש (ישעי' נ"ז) והחוסה בו ינחל ארץ ויירש הר קדשי. ועי"ז בעצמו מכניע את החכמות רעות הנ"ל וממשיך אמונה ובטחון שלם בעולם: