נחת השולחן
וזה יו"ט שחל להיות בערב שבת לא יבשל בתחלה לצורך שבת וכו' וע"י עירוב מבשל בתחלה לשבת. כי מאחר שיו"ט קדוש ג"כ ומאיר בו הארת החכמה העליונה והמלכות עולה בעליות גדולות. הגם כי קדושת שבת גבוה ביותר אעפ"כ אין יו"ט מכין לשבת. אא"כ התחיל כבר בהכנה על שבת מעיו"ט ע"י עירוב תבשילין אז יש לו רשות לגמור הדבר גם ביו"ט ובאופן המבואר בשו"ע שם עיי"ש.
וע"כ צריך להיות העירוב בפת ותבשיל כזה שראוי ללפת בו את הפת לאפוקי דייסא. כי פת לחם מרמז על בחי' מלכות כידוע.
וע"כ שיעור הפת לכתחילה בכביצה שמרמז ג"כ על בחי' מלכות כידוע. והתבשיל שמלפת ומטעים בו את הפת מרמז להמשכת אור המוחין והדעת אל בחי' המלכות. כי הטעם הוא מבחי' חכמה כ"ש וחיך אוכל יטעם וחיך הוא מבחי' חכמה כידוע.
וכתיב טוב טעם ודעת למדני. וע"כ לאפוקי דייסא שאין מלפתין בו הפת כי הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא כשדרז"ל שם. טפשאי דייקא היפוך בחי' החכמה. וע"כ שיעור התבשיל בכזית שמרמז להמשכת אור החכמה כמובן בהזמר למבצע על ריפתא כזיתא וכביעתא וכו' ועיין במאורי אור.
וע"כ מצוה על גדול העיר שהוא בחי' החכמה והבר דעת שבעיר לערב על כל בני עירו וכו' אבל לכתחילה אינם רשאים לסמוך על עירובו ואינם יוצאים בו כי אם אין אני לי מי לי כי בוודאי כל אחד כפי בחינתו צריך בעצמו לעסוק בזה כמבואר במ"א. וע"כ אברהם אבינו שהוא הראשון שהתחיל להאיר העולם ע"י שעסק בהמשכת התיקונים הנ"ל ע"כ ארז"ל קיים אברהם אבינו אפילו עירוב תבשילין: