נחת השולחן
וע"כ אסור לרפאות את העכו"ם ולהצילו מן המיתה. מאחר שהם בעצם בבחינת סטרא דמותץא אבל אף על פי כן אין מצוה להורגם כי מסתמא יש גם בהם איזה צורך להעולם בשביל קיום הבחירה. אבל המינים והאפיקורסים והמוסרים ועוברי עבירות להכעיס מצוה לסבב מיתתם. כי מאחר שעוקרים עצמם מקדושת ישראל הדבקים במקור החיים דקדושה וירדו ברשעתם לתכלית שפלות מדריגת בחי' סטרא דמותא ע"כ מצוה לבערם טן העולם בכדי שלא תתגבר ביותר בחי' סטרא דמותא בעולם ר"ל.
וע"כ העובר עבירה רק לתיאבון כי לא יכול להתגבר על יצרו אסגור לעמוד על דמו ומצוה להצילו כי הוא דבוק עדיין בקדושת ישראל ובבחי' החיים דקדושה רק שלא יכול להתגבר על יצרו ולכבוש את בחירתו ובוודאי יקבל ענשו אבל אעפ"כ גם בשעת העבירה יש לו צער מזה שבא לידי מדה זו ויודע כי מרה תהיה באחרונה ואולי יזכה עוד לחרטה באמת ולתשובה שלימה וכ"ש (קהלת ט') כי מי אשר יחובר אל כל החיים יש בטחון ופירש רש"י אפילו הוא רשע ונתחבר לרשעים וכו' יש בטחון שמא ישוב לפני מותו.
היינו כנ"ל. ובזה מבואר שם כל ענין הפסוק כי לכלב חי טוב מן האריה המת כי החיים יודעי םשימותו והמתים אינם יודעים מאומה. היינו כי כל זמן שלא עקר את עצמו מן החים דקדושה לגמרי אע"פ שלא יכול להתגבר על יצרו אעפ"כ היה לו צער מזה כי יודע שעומד למיתה וליתן דין וחשבון עלכל דבר ע"כ הוא בבחי' הכלב החי שהוא במדריגה פחותה ושפלה מאדכמובן במה שארז"ל מהו לסרוסי כלבא ואעפ"כ הוא טיוב מן האריה המת. היינו ממי שעוקר את עצמו מן החיים דקדושה לגמרי והוא מין או בעל עבירות להכעיס שאז אע"פ שהוא חי ומתגבר ומצליח מאד אעפ"כ הוא בבחי' אריה המת ומצוה לבערו מן העולם שלא יבאיש את הארץ אבל אם אינו עובר רק לתיאבון ולא להכעיס שיודע שימות ומתיירא מזה אז הוא עדיין בכלל התחברות אל כל החיים ויש לו תקוה ובטחון לשוב בתשובה ומצוה להצילו ולהחיותו כנ"ל