סימן ר"ג וכו'

הלכות נדרים. כי כשרואה אדגם שיצרו תקפו וכו' אזי מצוה לישבע ולנדור כדי לזרז עצמו כמו שארו"ל כי עי"ז נותן כח לבחי' מלכות דק' להתגבר על מלכות דסט"א בחי' היצה"ר בחי' עשו. כי ארז"ל הנודר כאלו הוא נודר בחיי המלך שזה בחי' חכמה בחינת החכמה תחיה כנ"ל.

והנשבע כאילו נשבע במלך עצמו שהוא בחי' זעיר אנפין בחי' התורה וכמובן ג"כ בזוה"ק ובכתבים.

וע"י בחינת החכמה והתורה הק' נותן כח להיצר טוב בחי' המלכות דקדושה להתגבר כנגד מלכות דסטו"א. וע"כ יעקב אבינו שזכה לבחי' החמכה והשכל דקדושההיה ראש לנודרים כ"ש וידר יעקב נדר וכמו שארז,ל. ועל כן ארז,ל (במ"ר פ' וישלח) שכשאיחר יעקב נדרו אמר לו הקב"ה יעקב שכתחת נדרך קום עלה וכו' ואם אין אתה עושה כן הרי אתה כעשו מה עשו נודר ואינו מקיים וכו' וע,כ נודרין בעת צרה כי כל הצרות והיסורין נמשכין מבחי' פגם ומיעוט הירח בחי' המלכות ח"ו וע"י נדר מתקנין זאת כנ"ל. וזה שארז"ל אל תהי רגיל בנדרים כי אף על פי שהנדרים הם בבחי' לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כי מאחר שרואה שיצרו מתנכל עליו להכשילו ח"ו ע"כ הוא גודר בפניו ונודר לפרוש עצמו גם מהיתר שזה בחי' נדרים סיג לפרישות. וכברנתבאר שעי"ז בעצמו יש לו כח להתגבר על יצרו אעפ"כ לפעמים אומרים לו לא דיך מה שאסרה תורה וכו' כי לפעמים מתגרה בו יצרו על ידי זה ביותר עד שמביאו לעבור על נדרו ח"ו ולפעמים זה בעצמו הוא מעצת היצר שדרכו להתלבש במצוות בתחלה וכמבואר במאמר הנ"ל וכמו כן לענין זה שמתחלה מסיתו לעשות מצוה ולנדור ועיקר כוונתו בכדי להכשילו אח"כ לעבור על נדרו וע,כ הזהיר הכתוב ע"ז הרבהו אמר טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם דלכאורה קשה פשיטא ומאי קמשמע לן אלא דר"ל שצריך להתבונן על דרכיו מאד קודם שידור כי אולי זה גופו מעצת יצרו כנ"ל. וע"כאין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו ויהיו פיו ולבו שוין כי הדיבור הוא מבחי' מלכות פה וע"י הנדר נותנין כח לבחי' המלכות דק' ע,י שממשיכיןלה אור המוחין העליונים שזה בחי' פיו ולבו שוין בחי' והיתה אור הלבנה כאור החמה המבפ"נ. וע"כ הולכין בנדרים אחר כוונת הנודר שהיא מבחי' החכמה והמוחין שהם עיקר שורש הנדר כנ"ל.

רכ"ח וכו') וע,כ התרת נדרים הוא ע"י חכם דגמיל וסביר. היינ ושזכה לעסק התורה בחי' דגמיר בחי' ליגמר אינש וכו' וגם סביר שהוא בעל סברא ובעל שכל שהוא מבחי' החכמה והשכל העליון הנ"ל וכן יכולין להתיר נדר תלתא דגמירי להו וסברי. שיכוליטון עכ"פ לקבל הארת השכל קצת וכיון שהם שלשה מאיר בהם בחי' אור קדושת יעקב אבינו ע"ה שכלול מכל השלשה אבות בחי' יעקב חבל נחלתו כמו שדרז"ל ועל כן יכולים להתיר הנדר ששם שרשו כנ"ל. וע"כ היתר נדרים הוא ע"י חרטה שמתחרט בעיקר הנדר מתחלתו ומשרשו ועל כן יכול החכם או השלשה הנ"ל לעלות לשרשו שהוא בבחי' חכמה ולהתירו. ואם אינו מתחרט מעקרו צריכין לבקש לו פתח וכו' והפתח הוא ג,כ מבחי' חכמה בחי' בחכמה פותח שערים וגם כי בחי' ספירת החכמה הוא בניקוד פתח כידוע. וע"כ אין פותחין לו בנולד כי מאחר שעיקר ההתרה הוא ע"י אור החכמה וארז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד וע"כ א"א להתיר לו ע"י שלא ראה את הנולד שזה ההיפך מבחי' חכמה כי אז אינו מתחרט אלא מן הנולד ואילך ולא מעיקרו (ועיין פנים בש"ע בזה)