נחת השולחן
לא ישא אדם אשה שיש בה שום פסול. כי יש לחוש שלא יכשל ח"ו בבחי' החיבור והיחוד דסט"א ח"ו. וכל הנושא אשה פסולה משום ממון הויין ליה בנים שאינם מהוגנים. כי מאחר שגם בחיבור זה חשש פיסול אלא שנשאה מחמת הממון ותאוות ממון הוא בחי' לב כסיל לשמאלו כמ ושדרז"ל (במ"ר פ' כ"ב) שזה מבחי' היצה"ר שעליו נאמר לא יחפוץ כסיל בתבונה וכו' וע,כ הבנים שנולדים מחיבור זה אינם הגונים. וע,כ גם אשה כשרה אין לדקדק כ"כ בנידון הממון שפסקה לו בכדי שלא יהיה עי"ז ג"כ בכלל נושא אשה לשם ממון שזה מבחי' היצה"ר בחי' כסילות היפוך החכמה והשכל דקדושה שמשם שורש בחי' היחוד והחיבור דקדושה כידוע. וע,כ עזות פנים ואכזריות סימני פסלות הן כי הם מסטרא דעשו שהיה רוצח ואכזר כשדרז"ל. וכן דרז"ל העז איש רשע בפניו זה עשו וכו' והן עיקר מדותיו של היצה"ר שהוא אכזר גדול על האדם בלי חמלה כלל וכמו שדרז,ל על פסוק מציל עני מחזק ממנו וכו' ומתגבר עליו בעזותו שהוא מבחי' המלכות דסט"א שהוא בחי' עזות מלכו תבלא תגא וכמבואר במ"א. וע,F ישתדל האדם לישא בת ת"ח שהיא מבחי' המלכות דקדושה שהיא בחי' בת החכמה בחי' אבא יסד ברתא כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ כמובא בזוה"ק וכן ג,כ יזהר להשיא בתו לת"ח שזה תכלית בחי' החיבור דקדושה עד שנעשה בחי' אור הלבנה כאור החמה. וזה לא מצא בת ת"ח ישא בת גדולי הדור וכו' עיי"ש. וכל זה מחמת שהם סמוכים ביותר לבחי' קדושת המשכת התיקונים הנ"ל. וע"כ מצוה לאדם שישא בת אחותו כי על החכמה נאמר אמור לחכמה אחותי את. נמצא שבת אחותו מרמזת לבחי' בת החכמה. וע"כ יש אורמי םאף בת אחיו (עיין מאורי אור ותבין). וע"כ נאה לת"ח שישא בת כהן. כי הכהן כלול מכל הבחי' הנ" לכמובא לעיל וע"כ בתו היא ג"כ מבחי' זו. וע"כ לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה כי זה מבחי' היצה"ר והסט"א דשארי בחיבורא וסיים בפרודא וכמובא במ"א וזה ג,כ מבחי' היצה,ר שמלתבש עצמו לפעמים במצוות ואח"כ מביא עי"ז לדבר עבירה ח"ו כנ"ל. וע,כ אם הודיע לה תחילה שהוא נושא אותה לימים ידועים מותר. כי מאחר שנתרצית לכך לא היה בזה שום אונאה והעלם דבר שזה מדרכי היצה"ר ע"כ אף שהחיבור הוא רק לימים ידועים הוי חיבור דקדושה. ויש להרחיב הביאור קצת בזה עוד ומובן ממילא. וע"כ לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה כי דבר זה גורם לזנות. כי צריך שיהיה החיבור בבח'י שתהיה אור הלבנה כאור החמה. משא"כ אם הם רחוקים זה מזה בבחינותיהם וטבעיהם שהוא זקן והיא ילדה וכן להיפך יכול להיות מזה בחי' אחיזה להסט"א סטרא דפרודא ח"ו עד שגורם לזנות. וגם מחמת כי היצ"ט הוא בבחי' טוב ילדי מסכן וחכם והיצה"ר הוא בחי' מלך זקן וכסיל (עין קהלת ד) ע"F אין לצרף שני הבחינות ביחד שלא יהיה יניקה מזה להסט"א והיצה"ר ביותר אא"כ כוונתם לשם שמים כמבואר בפוסקים בשם הספר חסידים. וגם בזה צריכין להרחיב הביאור קצת כי היהצ"ר נקרא זקן ועיקר התגברותו על האדם הוא בימי הילדות שהמוח והדעת אז הם בקטנות עדיין ורתיחות הדמים גוברים ע"כ הוא מתגבר אז ביותר וכמובן ממקראות הרבה. והיצ"ט נקרא ילד ועיקר שליטתו בימי הזקנה שאז נתמתק קצת רתיחות הדממים והדעת מתיישבת ביותר. וגם לפי פירוש הפשוט היצה"ר נקרא מלך זקן וכסיל כי שולט על האדם מנעוריו מימי ילדותו והיצ"ט נקרא ילד כי בא להאדם אח"כ בהיותו בן י"ג שנים ובן דעה קצת וע"כ אין לצרף זקן עם ילדה וכן להיפוך כנ"ל.
וזה בחי' האסורים לבא בקהל כי שיערה התורה הק' בחכמתה כי מעורב בהם רע כ"כ מבחי' היהצ"ר והסט"א עד אשר אם יתחברו עם קדושת קהל ישרא לאז לא די שלא יתתקנו ויעלו גם הם אל הקדושה אלא אף גם שיפגמו את הקדושה ח"ו ויקבלו וינקו משם כ"כ עד שיתגבר הרע שלהם ביותר וע,כ אסרתן התורה מלבא בקהל וכל אחד כפי בחינתו כי גם ממזר אסור איסור עולם אע"פ שהוא בקדושת ישראל לכל דבר וארז"ל ממזר ת"ח וכו' וכן עמוני ומואבי אסורין איסור עולם אבל מצרי ואדומי אינם אסורין אלא עד שלש דורות ובזה מבואר כמה הלכות שבסי' ד':